עובדות: תביעה בטענה להפרת זכויות יוצרים בטקסטים שיווקיים המתארים מוצרים באתר התובעת.

התובעת מפעילה אתרים מסחריים בהם מוצגים מוצרי צילום. הנתבעת מפעילה אתר מסחר מקוון, אליו הועתקו לטענת התובעת הטקסטים השיווקיים.

נפסק: האם תיאורי המוצרים הם יצירה מוגנת בזכות יוצרים? לפי החוק, יצירה ספרותית מוגנת רק אם היא מקורית ומקובעת.

דרישת הקיבוע מתקיימת במקרה זה, בכך שהטקסטים פורסמו באתר התובעת.

לעומת זאת,  דרישת המקוריות לא מתקיימת. לפי דרישה זו, צריכים להתקיים שני תנאים: ראשית, כי היוצר אמנם יצר את היצירה, ולא העתיק אותה מיצירה קודמת. בנוסף, נדרשת מידה של יצירתיות, נוסף על מאמץ והשקעה. כלומר, על היצירה לשקף תרומה אינטלקטואלית כלשהי של היוצר. לפי הפסיקה יש לתת משקל רב יותר ליצירתיות על פני ההשקעה. עוד נקבע כי מסתמן רף גבוה לדרישת המקוריות לגבי יצירות טקסטואליות.

 במקרה הנדון, הטקסטים לא כוללים אלמנטים ייחודיים, תיאורים יצירתיים או מבנה יוצא דופן. לאחר בחינת הראיות, לא ניתן לומר שהטקסטים "ניתנים להבחנה מאבני הבניין שלהם" – הנתונים הטכניים היבשים. כלומר, הטקסטים אינם כוללים תיאורים שאינם עובדתיים. במילים אחרות, הטקסטים אינם כוללים תרומה אינטלקטואלית של היוצר ואין בהם ולו יצירתיות מינימלית, באופן המצדיק את החלת "דוקטרינת המיזוג".

בהעדר זכות יוצרים אין תחולה גם לזכות המוסרית. 

העובדות: כתבות ומאמרים של עיתון "הארץ" הועתקו בשלמותם ופורסמו ללא היתר בפורום גולשים באתר האינטרנט "רוטר".

נפסק: השאלה המרכזית לדיון היא האם בנסיבות המקרה יש לבעל אתר האינטרנט אחריות בגין ההעתקה והפרסום. אין מחלוקת שהתובעת היא בעלת הזכויות בכתבות ובמאמרים.

חוק זכות יוצרים קובע כי הפרה ישירה תהיה גם במקרה שבו אדם "מרשה לאחר" לבצע פעולה הייחודית לבעל הזכויות (כגון העתקה, שידור, העמדה לרשות הציבור וכיו"ב). עם זאת, יש הסבורים כי יש להגדיר מקרה כזה כהפרה עקיפה.

הטלת אחריות יכולה להיות גם בשל אחריות שילוחית. כך במקרה שבו אדם "המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם" (לפי פקודת הנזיקין). התובעת טוענת לקיומה של אחריות שילוחית של האתר וזאת בעיקר לגבי פעולות שבוצעו על ידי מי שמכונים "מנהלים" או "מפקחים" בפורום הסקופים. לטענתה, אלו פעלו בשליחות ובאישור מכללא של הנתבעים.

עוד נטען להפרה עקיפה. טענה זו מתייחסת לעניין העמדה לרשות הציבור – כלומר לגבי פעולה על דרך עיסוק המקלה את הגישה ליצירה מפרה, במטרה להפיק רווח, וכל זאת בתנאי שהנתבע ידע או היה עליו לדעת שהיצירה הועמדה בהפרה. הטענה להפרה עקיפה מתייחסת גם לפעולת ההעתקה – כלומר, לגבי פעולות בעותק אשר הנתבע ידע או היה עליו לדעת בזמן ביצוען שמדובר בעותק מפר.

העובדות: תביעה בגין הפרת זכות יוצרים (הפרה עקיפה), ומכוח דוקטרינת ההפרה התורמת.

הנתבע העלה לערוץ YouTube שבבעלותו חמישה סרטונים המסבירים כיצד לגשת לאתר "סדרות". אתר "סדרות" מציג קישורים לצפייה ישירה ביצירות מוגנות. סרטוני הנתבע נועדו לאפשר למשתמשים לעקוף את הצווים שניתנו לגבי אתר "סדרות" על ידי בית המשפט המחוזי.

נפסק: הפרה עקיפה של זכויות יוצרים מתרחשת כאשר הנתבע מקל או מרחיב את הגישה ליצירה מוגנת שהועמדה לרשות הציבור ללא הרשאה. תנאי נוסף הוא שפעולת הנתבע נעשתה על דרך עיסוק, למטרת הפקת רווח והוא ידע או היה עליו לדעת שהעמדת היצירה לרשות הציבור נעשתה ללא הרשאה.

אין מחלוקת שמתקיימים התנאים לגבי היותן של היצירות מוגנות וכי הנתבע מקל גישה אליהן באמצעות הסרטונים.

לעניין התנאי של "על דרך עיסוק" – הנתבע מועסק כמנהל IT בחברת "צים", וטוען כי פעילותו בערוץ ה- YouTube היא בגדר תחביב בלבד. עם זאת, אין מחלוקת גם כי הנתבע פעיל מאוד במסגרת הערוץ, אשר זוכה לצפיות ולתגובות רבות, ואשר מהווה חלק משמעותי מחייו. ברור עוד שפעילות הנתבע במסגרת הערוץ עולה כדי עיסוק נוסף, וזאת לאור מקצועיותו בתחום המחשוב שאיננה מוטלת בספק; הקביעות וההמשכיות המאפיינות את פעילותו בתחום ואת פעילות הערוץ בפרט; וכן לאור מאפיינים מסחריים מסוימים, אשר יפורטו להלן במסגרת הדיון בשאלת הפקת הרווח.

העובדות: תביעה בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית בשני צילומים.

התמונות פורסמו באתרי האינטרנט של הנתבעות ובעמוד הפייסבוק של הנתבעת 1.

נפסק: שתי התמונות הנן בגדר "יצירה אמנותית". על מנת שיצירות אמנותיות יזכו להגנה כיצירות מוגנות, עליהן לעמוד בשתי דרישות: דרישת הקיבוע אין חולק שהתקיימה; ודרישת המקוריות. בפסיקה נקבע כי כמעט בכל צילום ישנה מידת מקוריות מספקת, וכי רק במקרים נדירים מאוד אין די מקוריות בצילום באופן שבו הוא לא יהא מוגן בזכות יוצרים. גם במקרה הנדון לא מדובר באותם מקרים נדירים שבהם יש מקום לקבוע כי צילום נעדר מקוריות כמשמעה בחוק.

הפרת הזכויות הייתה עצם פרסומן של התמונות באתרי האינטרנט של הנתבעות, ובעמוד הפייסבוק של הנתבעת 1. פעולות אלו מהוות "העתקה" ו"העמדה לרשות הציבור".

הנתבעת 1 לא ציינה את שם התובע לצד התמונה. בכך הפרה את זכותו המוסרית.

יש לדחות את טענת הנתבעת לגבי הגנת "שימוש הוגן". אמנם, הנתבעת 1 אמנם איננה גוף מסחרי במהותה. אולם אין בכך כדי להעניק לה הגנת שימוש הוגן באופן אוטומטי בגין כל הפרת זכות יוצרים שנעשית על ידה. מעצם השימוש בתמונות, הפיקה הנתבעת 1 רווח ותועלת בדמות צבירת מוניטין כרשות מקומית בקרב תושביה ובקרב רשויות אחרות.

 מדובר בשימוש הפוגע בשוק הפוטנציאלי של התמונות.

העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר בשאלה האם ניתן לרשום סימן מסחר על בסיס יצירה ספרותית. סימן המסחר המבוקש הוא סימן מילולי "דירה להשכיר". רשם סימני המסחר קבע שסימן המסחר יירשם רק ביחס לחלק מהמוצרים שהתבקשו במסגרת הרישום. הבקשה הוגשה עבור סרטי וידאו, משחקי מחשב, תוכנות, ספרים, חוברות ואמצעי חינוך ובידור נוספים, משחקים וצעצועים, פרסומות ושירותי חינוך, בידור, ספורט ותרבות.

המבקשת היא ההוצאה לאור של הספר "דירה להשכיר". המבקשת טוענת שהסימן המבוקש משמש כמזהה מקור, בעיקר נוכח המוניטין הרב שהספר צבר ברבות השנים.

נפסק: כאשר מדובר על רישום סימני מסחר המהווים שם של יצירה המוגנת בזכויות יוצרים, נוצר החשש של הקניית הגנה העודפת על זו של זכויות יוצרים. זאת מאחר שזכות יוצרים היא מוגבלת בזמן ואילו סימן מסחר יכול להיות רשום לנצח.

בחינת המשפט המשווה מעלה שלא שוללים את היכולת לרשום סימן מסחר על יצירה ספרותית רק בשל האפשרות של הגנה העודפת. המסקנה היא שככל שיש הצדקה להכיר בסימן המסחר בהתאם לדיני סימני המסחר ולתכליות שהם באים לקדם, יש לאפשר מסחור מותגים ספרותיים. עם זאת יש להתמודד עם החשש מניצול סימני המסחר לשם הרחבת הגנת זכויות היוצרים, תוך עקיפת פקיעתן.

במקרה הנוכחי מדובר ביצירה בעלת מוניטין רב ומוכרת לכול בישראל; המערערת היא בעלת זכויות היוצרים ביצירה; אין ליצירה גרסאות נוספות או שונות; הוכח כי הצרכנים מקשרים באופן אסוציאטיבי בין השם "דירה להשכיר" ובין היצירה; והמערערת היא המשווקת היחידה שלה.