העובדות: התובע הוא צלם מקצועי, בולט בתחומו ושזכה בפרסים שונים על עבודתו. התובע הוא היוצר של צילום אומנותי של מחזור ושופר עתיק ששימשו את הקהילה היהודית בקינשאסה קונגו.

הצילום פורסם באתר של הנתבעת, שהיא גוף המספק שירותי קהילה בעיר ערד, בחינם ושלא למטרת רווח. הפרסום היה במסגרת הודעה על קיום תפילת יום כיפור בשיתוף פעולה עם תנועת חב"ד. לאחר זמן קצר הועבר הצילום לארכיון האתר של הנתבעת.

נפסק: זכות יוצרים תהא ביצירה שהיא "מקורית". לפי הפסיקה קיימים שני מבחנים לבחינת שאלת המקוריות – מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה. שני אלו אינם מציבים רף גבוה בפני המבקש להגן על יצירתו בזכויות יוצרים.

במקרה הנדון, התובע הוכיח שמדובר ביצירה מקורית בבעלותו, הזכאית להגנה. כך בהשקעה הכרוכה בנסיעה לקונגו, וכך באלמנט האמנותי הקיים בצילום.

הנתבעת טענה שהשימוש שעשתה בצילום חוסה תחת הגנת "שימוש הוגן". דוקטרינת השימוש ההוגן נועדה לאפשר שימושים מסוימים שנתפסים כרצויים מבחינת התכלית החברתית שלהם. זאת, גם אם השימוש ביצירה מהווה הפרה של זכות יוצרים. מדובר בטענת הגנה שהנטל להוכיחה מוטל על הנתבע.

רשימת השימושים המהווים שימוש הוגן לפי החוק אינה רשימה סגורה. אולם, במקרה הנדון, קשה לראות כיצד השימוש של הנתבעת מהווה שימוש הוגן.

העובדות: תביעה להפרת זכויות יוצרים בשל שימוש בתמונה של התובע, צלם במקצועו. התמונה מופיע הרב עובדיה יוסף בביתו.

הנתבעת היא עמותה הפעילה על מנת לסייע בהשתלבותם של ישראלים ממוצא אתיופי. לטענת הנתבעת השימוש בתמונה נעשה במטרה לתת כבוד לרב עובדיה יוסף, כמי שהיה הראשון להכיר ביהדות יוצאי אתיופיה.

נפסק: התובע הוכיח שהצילום הוא יצירה מקורית. יתרה מכך, מדובר ביצירה בעלת איכות אמנותית מיוחדת. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהשירות הבולאי בחר בתמונה לשם הנפקת בול ממלכתי במלאת שנה לפטירת הרב עובדיה יוסף.

הנתבעת טענה שעשתה בצילום "שימוש הוגן" – כביקורת על הממסד הרבני שאימץ באיחור ניכר את פסיקת הרב עובדיה יוסף. יש לדחות טענה זו. אחד השימושים החוסים תחת שימוש הוגן הוא אמנם ביקורת. עם זאת, הביקורת צריכה להיות מופנית כלפי היצירה עצמה. במקרה הנדון, הצילום הוא רק כלי שרת לביקורת של העמותה ביחס לממסד הרבני.

הנתבעת הפרה גם את זכותו המוסרית של התובע. אמנם, מטרת השימוש בצילום הייתה ראויה – על מנת להודיע ליוצאי העדה האתיופית על השינוי ביחס הרבנות כלפיהם. עם זאת, אין בכך כדי להפקיע את ההגנה על הזכות המוסרית.

התביעה התקבלה.

העובדות: התובע הוא הבעלים של הזכויות בתמונה של טל ברודי מניף את הגביע בגמר גביע אירופה של 1977.

הנתבעות מפעילות אתר אינטרנט העוסק בענייני ביטוח. הנתבעות פרסמו באתר האינטרנט שלהן את התמונה במסגרת מודעה על הרצאה של טל ברודי. המודעה פורסמה במקור בפייסבוק על ידי בנו של טל ברודי. הפוסט בפייסבוק כלל בסופו את המילים "מוזמנים לשתף", וכך עשתה התובעת.

נפסק: התובע הגיש תביעה נגד טל ברודי ונגד בנו, בטענה להפרת זכויותיו בצילומים. הליך זה הסתיים בפשרה במסגרתה התאפשר לתובע ולטל ברודי לעשות "שימוש אישי" בצילום, ללא תשלום אחד לשני.

בהתאם להסכמות בין הצדדים, בגדר אותו "שימוש אישי" נכלל גם השימוש בצילומים לשם קידום הרצאה אישית של טל ברודי. לעניין זה, אין הכרח שיהיה מדובר בשימוש שאינו למטרת רווח. כמו כן, השימוש האישי כולל גם שיתוף באמצעות צד שלישי, בפלטפורמות דוגמת פייסבוק ואינסטגרם.

גם אם לא היה מדובר בפעולה שתואמת את ההסכמות בין הצדדים, יש לדחות את התביעה. זאת מאחר שמדובר בזוטי דברים. הקביעה האם מדובר בזוטי דברים תיעשה בהתאם לזכות שנפגעה, תכלית הפגיעה ונסיבות המקרה. אמנם, חוק זכות יוצרים מקנה סמכות לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, על בסיס ההנחה היא שעצם ההפרה מגלם נזק. עם זאת, לא ניתן לקבוע שלא ייתכנו נסיבות המהוות זוטי דברים.

העובדות: תביעה להפרת הזכות המוסרית בצילומים של משחק כדורסל.

בתביעה נטען שצילומים של התובעת הוצגו מבלי שניתן לה קרדיט. עוד נטען שהצילומים עברו עריכה המהווה גם היא פגיעה בזכות המוסרית של התובעת.

נפסק: אין מחלוקת שליוצרת יש זכויות יוצרים בצילומים של אירוע ספורט – משחק כדורסל.

בהתאם לזכות המוסרית חלה חובה לתת קרדיט ליוצר. מאחר שהזכות המוסרית אינה ניתנת להעברה, אין ספק שהיא בידי התובעת. מבחינת הראיות עולה שהצילומים של התובעת הוצגו במשך חצי שנה, מבלי שניתן לה קרדיט. לכן, הופרה הזכות המוסרית לעניין מתן קרדיט.

הזכות המוסרית כוללת גם את הזכות לשלמות היצירה. פגיעה בזכות זו מותנית בשניים: שינוי צורה או פעולה פוגענית ביצירה; פגיעה בשמו או בכבודו של היוצר בעקבות פעולות אלו.

במסגרת בחינת השאלה האם הופרה הזכות לשלמות היצירה יש להסתייע במבחנים שבחוק. בין אלו: אופי היצירה הנדונה; אופי הפעולה ומטרתה; הצורך בעשיית הפעולה לעומת מידת הפגיעה ביוצר.

בחינת עדות התובעת מעלה שהשינויים שבוצעו בצילומים שמרו על המסר שניסתה להעביר בצילומים – מסר של אווירה ושחקנים, של אולם, של משחק ושל אנשים. למעשה, מסר זה אף הודגש והובלט בעריכת הצילומים. בהתאם, לא מתקיים התנאי של פגיעה בשמה או בכבודה של היוצרת.

התביעה התקבלה לעניין העדר קרדיט.

העובדות: תביעה להפרת זכות יוצרים והפרת הזכות המוסרית.

התובעים והנתבע כתבו במשותף ספר הדרכה. הנתבע פרסם סרטון ברשת האינטרנט שבו הציג את הספר, תוך טשטוש שמותיהם של התובעים. הסרטון מהווה פרסומת של קורס המועבר על ידי הנתבע.

נפסק: הזכות המוסרית כוללת את זכותו של היוצר ששמו ייקרא על יצירתו, ושלא יוטל פגם ביצירה או ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר.

במקרה הנדון ברור שלכל אחד מהשלושה – שני התובעים והנתבע – יש זכות מוסרית בספר הרלוונטי. טשטוש שמות התובעים על גבי הספר מהווה פגיעה בזכות המוסרית שלהם כי שמם ייקרא על גבי יצירתם, וכן שלא יוטל פגם, שינוי או סילוף ביצירה.

לא ניתן לקבל את הטענה של הנתבע לגבי ההצדקה של הטשטוש – למנוע הטעיית הצופים כי הקורס מועבר על ידו בלבד. שימוש בדרך פעולה זו, מבלי ליידע את התובעים ולקבל את הסכמתם, לא מאיין את הפגיעה בזכות המוסרית.

לא ניתן לקבל גם את יתר טענות הנתבע, המתבססות על החריגים בחוק לגבי פעולה סבירה בנסיבות העניין. ראשית, מדובר בחריג המתייחס להטלת פגם ביצירה ואילו במקרה הנדון מדובר על מתן קרדיט. גם נסיבות העניין אינן מגלות שמדובר בפעולה סבירה ואינן עונות על השיקולים בחוק המקימים את החריג להפרה.