העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב הכולל לוגו של כנפיים, ומעליו הכיתוב "IRON ANNIE" באותיות רישיות. הסימן המבוקש התבקש לרישום עבור שעונים.

המתנגדת היא הבעלים של סימני מסחר רשומים שונים, עבור דמות כנפיים, בין לבדה ובין בצירוף המילה "LONGINES". סימני המסחר של המתנגדת רשומים עבור שעונים ותכשיטים.

נפסק: עילת ההתנגדות העיקרית מסתמכת על הטענה לדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לסימני המסחר של המתנגדת. המבחן המקובל לבחינת קיומה של סכנת הטעיה הוא "המבחן המשולש". מבחן זה כולל את מבחני המשנה: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; מבחן יתר נסיבות העניין. אופן יישום המבחנים אינו קבוע והוא מושפע מאופיו המבחין של הסימן הרשום והיקף ההגנה לה הוא ראוי. גם המשקל שיש לתת לכל אחד ממבחני המשנה אינו אחיד ויהיה בהתאם לנסיבות המקרה. למבחן המשולש מצטרף מבחן השכל הישר.

לגבי מבחן המראה והצליל – מדובר במבחן המרכזי מבין מבחני המשנה. במסגרתו יש לבחון את הסימנים כמכלול תוך התחשבות בזיכרון הבלתי מושלם של הצרכן, ולפי הרושם הכללי שהם יוצרים. כמו כן, יש לשים דגש על הרכיבים הדומיננטיים בסימני המסחר.

יש להשוות תחילה את הסימן המבוקש לסימן הבית (הכולל גם את דמות הכנפיים וגם את השם "LONGINES"). הרכיב הדומיננטי בסימן הבית הוא השם LONGINES.

העובדות: שתי בקשות לרישום סימני מסחר עבור הביטוי "NORDIC MIST", אחד מעוצב והשני סימן מסחר מילולי. הבקשות הוגשו עבור משקאות.

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימני המסחר בשל כך שהסימנים כוללים את הרכיב "NORDIC" המהווה ציון גיאוגרפי אסור או רכיב שעלול להטעות את הציבור.

נפסק: לא מדובר במקרה הנדון בציון גיאוגרפי. שכן, לא מתקיימים שני התנאים המצטברים שבהגדרת ציון גיאוגרפי: הצרכן הסביר לא צפוי לחשוב שמדובר במשקה המיוצר בנורבגיה או באזור סקנדינביה; ולא ניתן גם להצביע על מאפיין או מוניטין שניתן לייחס למדינות נורדיות ביחס למשקאות.

לא מדובר גם בסימנים שעלולים להטעות את הציבור. המבקשת צודקת בטענה כי לא כל סימן מסחר הכולל רכיב גיאוגרפי אינו כשיר לרישום. שאלת הכשירות לרישום במקרים אלו תיבחן לפי שלוש שאלות משנה:

• האם מדובר ברכיב המציין את מקורם האמיתי של הטובין? במקרה הנדון לא מדובר כלל באזור מוגדר. לכן, פוחתת סכנת ההטעיה.

• האם הצרכן הסביר יחשוב שמקור המוצר הוא נורדי? אין תשובה חד משמעית. אולם, מאחר שנורדי אינו אזור מוגדר, ולאור תוספת המילה "MIST", היוצרת משמעות אחרת (ערפל נורדי), קטן הסיכוי לרושם מוטעה של הצרכן.

• האם האזור או המקום ידועים כמקור לטובין הרלוונטיים? התשובה שלילית, שכן הצרכנים אדישים למקור הגיאוגרפי של המוצרים, ולא ידוע על משקאות שמקורם במדינות נורדיות ובעלי מוניטין בישראל.

העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב הכולל לוגו, תחתיו המילה "קמפוס" (בכיתוב גדול), ותחתיה המילים "המסלול המהיר לאקדמיה" בכיתוב קטן.

המתנגדת היא הבעלים של סימני מסחר רשומים שונים, עבור המילים "קמפוס – Campus" (כלומר, סימני מסחר שאינם מעוצבים). אחד מסימנים אלו נרשם ביחס לשירותי חינוך.

נפסק: סימן מסחר מילולי מקנה בעיקרון הגנה על כל העיצובים של המילה המוגנת. עם זאת, יש להתחשב בסיווגו של סימן המסחר, מתוך ארבעת הסוגים הקיימים (דמיוני או שרירותי; מרמז; מתאר; גנרי). סיווג זה משליך על היקף ההגנה, גם לאחר רישום – סימן שרירותי יזכה להגנה הרחבה ביותר.

במקרה הנדון, המילה קמפוס מקושרת למקום לימודים ולתחום האקדמי. המשמעות היא שמדובר בסימן מסחר שהוא חסר אופי מבחין אינהרנטי. כמו כן, הסימן לא רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש. שכן, עיקר השימוש שעשתה המתנגדת הוא בסימנים המעוצבים, שלא נרשמו. יתרה מכך, מדובר בסימנים מעוצבים בעלי קו עיצובי משותף וברור. יש להניח שהשימוש בסימנים המעוצבים הוא זה שנצרב בתודעת הציבור. משמעות הדברים היא שסימן המסחר המילולי של המתנגדת הוא "סימן רשום חלש". לכן, היקף הזכות לשימוש ייחודי שניתנת למתנגדת היא מוגבלת.

לאור האמור, יש לבחון האם מתקיימת סכנת הטעיה בין הסימן המבוקש לרישום לבין סימן המסחר הרשום של המתנגדת. סכנת הטעיה נבחנת לפי המבחן המשולש (מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; מבחן יתר נסיבות העניין.

העובדות: התובעים טענו שהנתבע עשה שימוש באתר האינטרנט שלו בסימן מסחר שבבעלותם. בכך ביצע הנתבע עוולה של גניבת עין.

נפסק: עילת גניבת העין דורשת הוכחת קיומו של מוניטין וכן חשש סביר להטעית הציבור.

הפסיקה קבעה כי קיימת סובלנות לגבי שימוש בסימני מסחר של אחרים, להפעלת מודעות ממונות של מתחרים. כל זאת בתנאי שהשימוש אינו כרוך בהטעיית הציבור לגבי זהות המוכר. עוד נקבע כי לא כל שימוש בסימן מסחר של אחר במסגרת מודעה פוגע בהכרח בבעל סימן המסחר. 

את החשש להטעיה יש לבחון לפי המבחן המשולש, הבוחן את החזות והצליל; סוג הסחורה וחוג הלקוחות; ויתר נסיבות העניין. לאלו נוסף מבחן השכר הישר, לגבי המסר הרעיוני של סימני המסחר.

במקרה הנדון, התובעים הציגו רק את הלוגו, ולא סיפקו ראיות לגבי הפרסום שלהם באינטרנט או צורת האתר. עיון במודעה של הנתבע מגלה כי לא נוצרת הטעיה וברור שמדובר בעסקו ולא בעסקם של הנתבעים.

מבחינת סוג הסחורה, מדובר באותם שירותים. אולם, חוג הלקוחות שונה בשל איזורי פעולה שונים של הצדדים בארץ. עובדה זו מובילה גם לדחיית הטענה של התובעים לקיומו של מוניטין, ככל שהדבר אמור לאזור הפעולה של הנתבע.

התובע גם הוכיח תום לב בכך ששינה מיד את צורת הלוגו, לאחר פניית התובעים אליו.

העובדות: התובע והנתבע מפעילים חנויות לממכר פרחים. שמה של חנותו של התובע הוא "פרחי הדר" והיא ממוקמת בישוב צור משה. חנותו של הנתבע נקראת "פרחי חן" והיא ממוקמת בקניון סמוך לישוב תל מונד.

הנתבע עושה שימוש במודעות ממומנות באינטרנט ובאמצעים לקדם מודעות אלו כך שיופיעו במקרה שגולשים מבצעים חיפוש מסוים.

במקרה הנדון, חיפוש לפי "פרחי הדר צור משה" או "הדר פרחים צור משה" הוביל למודעת הנתבע כתוצאה ראשונה או שניה. המודעה, ובמקרים מסוימים, דף הנחיתה אליה הובילה, לא כללו פרטים של החנות של הנתבע, אלא רק את מספר הטלפון שלה. לעומת זאת, בחלק מהמקרים נעשה שימוש נוסף במילים "צור משה" או "הדר".

התובע טוען כי התנהלות הנתבע מהווה גניבת עין ומזכה אותו בפיצוי בשל הטעיית הלקוחות.

נפסק: עילה בגניבת עין דורשת הוכחה של קיומו של מוניטין וחשש סביר להטעית הציבור.

הפסיקה מגלה כי קיימת סובלנות לגבי שימוש בסימני מסחר של מתחרים במסגרת מודעות ממומנות. אולם, זאת בתנאי שהדבר לא כרוך בהטעיה לגבי זהותו של המוכר.

התובע טען כי אינו מתיימר לזכות כלשהי בביטוי "פרחי הדר". עם זאת, טען שאופן הפרסום מצד הנתבע הטעה לקוחות, וגרם להם לחשוב שהגיעו לעסקו של התובע ולא של הנתבע.

הראיות מגלות שהנתבע ואיש השיווק מטעמו מבצעים שינויים שונים בפרסום המודעות במטרה להגדיל את אחוזי הפניות לעסקו של הנתבע.