העובדות: בקשה של חברת LEGO לרשום סימן מסחר תלת מימדי עבור בובת המשחק המפורסמת שלה עבור צעצועים, משחקים, משחקי מחשב ותחפושות.

אין מחלוקת שהדמות המבוקשת לרישום היא מוצר הנמכר על ידי המבקשת כצעצוע.

נפסק: דמות תלת-מימדית שהיא דמות המוצר או אריזת המוצר תוכל להירשם כסימן מסחר בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: הדמות המבוקשת לרישום ממלאת בפועל תפקיד של סימן מסחר; הדמות המבוקשת לרישום אינה בעלת תפקיד אסתטי או פונקציונאלי ממשי; כתוצאה משימוש, רכשה הדמות אופי מבחין.

התנאי הראשון לרישום דמות תלת-מימדית כסימן מסחר הוא שהסימן אכן ממלא בפועל תפקיד של סימן מסחר. כלומר, סימן המסחר משמש את הציבור לשם זיהוי מקור הטובין לאותת לציבור בדבר אותו מקור באמצעות הדמות. על המבקשת היה להוכיח שהשימוש שעשתה בסימן המסחר הביא לכך שהציבור מזהה על בסיס הדמות בלבד, ללא סימנים נוספים, את המבקשת כמקור למוצריה ושירותיה.

ראיות המבקשת מבססות עמידה בנטל זה. אלו כוללות מכירות דמות הלגו במשך שנים ארוכות ובהיקפים ניכרים.

על פי הראיות שהציגה המבקשת, דמות הלגו נמכרת כצעצוע בעולם ובישראל משנת 1978 ועד היום בהיקפים ניכרים. מעבר לשימוש כצעצוע, הדמות זכתה להתייחסות רחבה בתרבות, בסדרות טלוויזיה, סרטים ושיאי גינס.

דמות הלגו משמשת כ"פנים" של חברת לגו באופן נרחב – אתר האינטרנט, משחקים, סיפורים, יישומונים, משחקי וידאו, בכניסה לחנויות ופארקים.

העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר (לא מעוצב) "גורמה" עבור תפוחי אדמה. הבקשה נדחתה ע"י מחלקת סימני מסחר מאחר שמדובר במילה משבחת, אשר צריכה להישאר פתוחה לשימוש העוסקים בתחום.

המבקשת עוסקת בשיווק ירקות ופירות בהיקפים נרחבים, לייצוא ולשווקים המקומיים. המבקשת היא בעלת המותג "הדוד משה" תחתיו משווקים תפוחי אדמה. המבקשת רשמה בעבר סימני מסחר שונים עבור השם "גורמה הדוד משה" וכן סימנים מעוצבים הכוללים את דמות הדוד משה שעיצבה ואת המילה גורמה.

נפסק: סימן מסחר חסר אופי מבחין אינהרנטי לא יהיה כשיר לרישום. מדובר בסימנים אשר מקובלים או משותפים במסחר, או לחלופין סימנים אשר עליהם להישאר פתוחים לשימוש במסחר. סימנים אלו נחלקים לשני סוגים – מתארים; ומילות שבח.

המבקשת טענה שהסימן המבוקש מגלה רעיון מקורי ובחירתו אינה מובנת מאליה. יש לדחות טענה זו. מדובר במילת שבח המקובלת בתחום המזון בלבד והבחירה בה אינה מקורית או מפתיעה. זאת בניגוד למילות שבח אחרות כגון "עילית", סופר", "יוקרתי" וכדומה (מבלי להתייחס לכשירותן לרישום), המשמשות לסוגים שונים של מוצרים או שירותים.

יש לדחות גם את טענת המבקשת כי משמעות המילה בצרפתית היא שהיא מתייחסת למשתמש ולא למוצרים. המבקשת עצמה משתמשת במילה "גורמה" על מנת להתייחס למוצרים. כמו כן, עבור הציבור הישראלי משמעותה היא לכל הפחות משמשת לתיאור משבח של מוצרי מזון.

העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר "ALMA PLUS עלמה פלוס" שהתבקש לגבי מוצרי חבישה.

המתנגדת היא הבעלים של סימני המסחר "Alma Lasers" ו- "ALMA" שנרשמו עבור מכשירים ושירותים רפואיים.

נפסק: השאלה הנדונה – האם קיים חשש להטעיה בין סימני המסחר של המתנגדת לבין הסימן המבוקש של המבקשת. החשש להטעיה נבחן לפי "המבחן המשולש". מבחן זה כולל את מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וצינורות השיווק ומבחן יתר נסיבות העניין. אל מבחנים אלה צורף מבחן השכל הישר כמבחן משנה.

 מבחן המראה והצליל – המבחן המרכזי מבין שלושת המבחנים. מבחן זה בוחן את חזותם הכללית וצליל הגייתם של הסימנים הרלוונטיים. הערכת הדמיון במראה נעשית על ידי השוואת הסימנים בשלמותם, אך תוך שימת לב לרכיב הדומיננטי בסימנים, כרעיון המרכזי.

הסימן המבוקש נתבקש בעברית ובאנגלית אך משום שהשימוש בו הוא באנגלית בלבד יש להתמקד בסימן באנגלית. הרכיב הדומיננטי בסימנים הרלוונטיים הוא המילה ALMA. מדובר במילה שרירותית וחסרת משמעות עבור הצרכן הישראלי. לכן, המילה היא בעלת אופי מבחין חזק בהקשר של המוצרים הרלוונטיים. עובדה זו מגבירה את החשש להטעיה.

המילה הנוספת בסימן המבוקש – PLUS – אינה יוצרת בידול. מילה זו מציינת מסלול פעילות נוסף של עוסקים רבים ומהווה רכיב שקוף עבור קהל הצרכנים – כלומר, אין להתחשב בו בבחינת הדמיון.

 העובדות: בקשה להורות על מחיקתו של סימן מסחר רשום הדומה לסימן המסחר שהתבקש לרישום.

הסימן שהתבקש לרישום הוגש לגבי קפה ותבלינים הקשורים לקפה והוא כולל דמות מלצר:

מדובר בסימן מסחר שהיה נושא להליך תחרות, שהוכרע לטובת המבקשים. לאחר שהסתיים הליך התחרות, ובמסגרת המשך בחינת הסימן המבוקש התברר כי קיים רישום של סימן מסחר דומה. סימן מסחר זה כולל דמות דומה לזו שנכללת בסימן המבוקש, ואשר נרשם גם הוא עבור מוצרי קפה ותבלינים:

לאור הדמיון בין הסימנים, קבעה מחלקת סימני מסחר תנאי לפיו תישלח הודעה לבעלי הסימן הרשום לפני שהסימן שבבחינה יאושר ויפורסם להתנגדויות. המבקשים טוענים שיש למחוק את הסימן הרשום. זאת, מאחר שרישומו נובע ממחדל של מחלקת סימני מסחר; כי מאחורי הסימן עומדת החברה המתחרה שהייתה צד להליך התחרות (על אף שבעליו הם חברה אחרת), ורישומו היה בהטעיית הרשם.

נפסק: תחילה, בעלת הסימן הרשום התבקשה להביע עמדתה. לפי עמדה זו, לא נפל פגם בהליך הרישום של סימנה ואין דמיון מטעה בין הסימנים. בהתאם, אין צורך עוד במסירת הודעה לבעלת הסימן הרישום, והיא גם מנועה מלהתנגד לרישום הסימן המבוקש. בהתאם, הסימן המבוקש מאושר והוא יפורסם להתנגדויות.

לעניין ביטול הסימן הרשום – יש לדחות את טענת המבקשים לעניין מחדל של מחלקת סימני מסחר.

העובדות: התובעת והנתבעת הן חברות העוסקות בתחום הנדל"ן בכלל ובתחום ההתחדשות העירונית בפרט. התובעת מבקשת צו שיימנע מהנתבעת להשתמש בשמה מכוח הוראה בחוק החברות, וכן להימנע משימוש גורף בצירוף "ישראל אירופה". פנייה מוקדמת של התובעת לרשם החברות להורות לנתבעת לשנות את שמה נתקלה בסירוב.

נפסק: חוק החברות אוסר על רישום חברה בשם הזהה לזה של תאגיד אחר או הדומה לו עד כדי לטעות, או שם שיש בו משום תרמית או הטעיה. איסור זה הוא חריג לכלל הקבוע בחוק החברות לפיו חברה רשאית להירשם בכל שם שבעלי מניותיה יבחרו.

לשם איזון בין זכות החברה לבחור לעצמה שם לבין האינטרס להגן על הציבור מפני הטעיה, נקבע שיש לבחון את השם הנבחר לפי "המבחן המשולש". המבחן המשולש מקורו בדיני סימני מסחר והוא כולל שלושה מבחני משנה הכוללים את מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות והלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין.

מבחן המראה והצליל – המבחן המרכזי מבין השלושה ומהותו השוואת החזות והצליל של השמות. זאת תוך השוואת שני הסימנים בשלמותם, מתן משקל לרושם הראשוני הנוצר והתחשבות בזכרון הבלתי מושלם של הצרכן. ההשוואה תיעשה תוך מתן משקל לשם המסחרי בו מוכרות החברות – "ישראל אירופה", ולא בשמן המלא.