העובדות: ערעור על החלטת רשם הפטנטים בה נקבע כי לא ניתן להכיר במכונה המבוססת בינה מלאכותית AI כ"ממציא/ה" של אמצאה הזכאית להגנת פטנט.

המערער אינו ממציא האמצאות בגינן הוגשו בקשות הפטנט, והן הומצאו על ידי המכונה הנקראת DABUS, ללא מעורבות אנושית. המערער טוען עם זאת כי הוא ממציא המכונה ובעל הזכויות בה, לרבות בתוכנה ובפלט שלה.

נפסק: לפי סע' 2 לחוק הפטנטים מי שרשאי להגיש בקשה למתן פטנט הוא "בעל אמצאה". החוק מגדיר את בעל האמצאה כמי שזכאי לאמצאה מכוח הדין, על פי העברה או על פי הסכם. המונח "ממציא" אינו מוגדר בחוק הפטנטים.

בשונה ממקומות אחרים בעולם, הדין בישראל אינו מחייב את מגיש בקשת הפטנט לציין בה את שם הממציא. כאשר המבקש איננו הממציא עצמו, על בקשת הפטנט לציין כיצד המבקש הפך לבעלי האמצאה.

אין חולק שיש אמצאות רבות אשר ב"יצירתן" מעורבים כלים לא אנושיים כמו מחשבון כיס פשוט או מחשבים רבי עוצמה וכשירותן לפטנט אינה שנויה במחלוקת. מהו, אם בכלל, קו הגבול בין מקרים שבהם נעשה שימוש למשל במחשב רב עוצמה למקרה שבו מעורבת בינה מלאכותית? מה, אם בכלל, רמת המעורבות האנושית שאנו מצפים לה?

נכונה עמדתו של הרשם, כי "מי שזכאי לאמצאה מכוח הדין או על פי העברה או על פי הסכם" ייחשב שכמי ש"בא מכוחו" של הממציא.

העובדות: בקשה לרישום סימן מעוצב EZEL Jeans Wear עבור בגדים – .

המתנגדת היא בעלת סימני מסחר רשומים שונים, מעוצבים ומילוליים, הכוללים את המילה DIESEL. לטענת המתנגדת סימני המסחר שלה הם מוכרים היטב.

נפסק: במבחן ראשית, נמצא כי העד מטעם המתנגדת ספק עדות מהימנה. לעומתו, העד מטעם המבקשת אינו מהימן. 

הדמיון המטעה נבחן לפי  "המבחן המשולש". מבחן זה כולל את מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; ומבחן נסיבות העניין. לצד המבחן המשולש הוחל בפסיקה גם מבחן השכל הישר. בנוסף, יש להזכיר כי כפי שנקבע זה מכבר, ההטעיה עשויה להתרחש במספר דרכים, בין אם בנקודת המכירה ובזמן המכירה, ובין אם באופן אחר.

מבחן המראה והצליל – מדובר לרוב במבחן המרכזי. בהפעלת מבחן זה יש לתת את הדעת לכך שהסימנים אינם עומדים בהכרח זה לצד זה ושזיכרונו של הצרכן אינו מושלם. כמו כן, כלל ידוע הוא כי סימנים ייבחנו בכללותם, בשים לב לרכיביהם הדומיננטיים, ולרושם הראשוני שנוצר בעיני הצרכן. בהשוואת סימן מילולי לסימן מעוצב יש להתעלם מעיצובו של הסימן המבוקש. זאת מאחר שההגנה על סימן מסחר מילולי חלה ביחס לכל עיצוב.

עיקרו של הסימן המבוקש הוא הרכיב EZEL. שבו האות E הראשונה בצבע ירוק ושאר האותיות בלבן על רקע שחור, כאשר טענת המבקשת היא להבדלים בגופן ובעיצוב.

העובדות: התובע הוא אמן ויוצר בתחום הציור והעיצוב הגרפי תובע בית דפוס. התובע יוצר איורים רבים עבור חיילים לטובת חולצות "סוף מסלול".

לטענת התובע, בית הדפוס הציג יצירות של התובע באתר האינטרנט שלו, ובנוסף הוצגו ברשת החברתית אינסטגרם לצרכי פרסום ושיווק וכן נשלחו על ידי סוכני בית הדפוס בווטסאפ ללקוחותיו. העלאת התמונות נעשתה על ידי החיילים שהזמינו את הציורים ולא על ידי התובע. הצגת היצירות לא לוותה בקרדיט לתובע.

נפסק: ציורי התובע הם יצירה מוגנת. זאת מאחר שקיימים אלמנטים שונים ייחודיים בציורי התובע, ומדובר באיור או גלופה שאינם סטנדרטיים. היצירות משלבות לעיתים מלל כתוב לצד האיור עצמו, כאשר נשקפת מקוריות ומחשבה ייחודית באופן בו צוירה היצירה, בכיתוב ובמיקומו, ברקע שלו ובמסר שהציור נועד להעביר. קיימת נגיעת יד מאפיינת של התובע הן בביטוי הרעיון המבוקש והן בתהליך הביצוע.

הבעלות ביצירות היא של התובע. מדובר ביצירות מוזמנות. ברירת המחדל היא שהבעלות ביצירה מוזמנת היא של יוצר. חריג לכך הוא כאשר קיים הסכם מפורש או משתמע הקובע אחרת. אולם, הסכם כתוב כזה לא קיים. בהליך העידו מזמיני האיורים, החיילים, כי להבנתם הזכויות באיורים הן שלהם. כמו כן היה ברור שהזמנת הגלופה היא אך ורק למטרת הדפסת החולצות. למרות זאת, לא ניתן להסתפק בהבנת החיילים.

העובדות: בקשה לצו מניעה זמני. המבקשת היא חברת השקעות וייזום נדל״ן, אשר הסתייעה בשתי המשיבות, שפעלו כנותנות שירות חיצוניות בשיווק ומכירות. המבקשת טוענת כי המשיבות פעלו להקים חברה מתחרה תוך שימוש בסודות המסחריים של המבקשת – רשימת הלקוחות ורשימת בעלי קרקעות.

נפסק: לצורך ההכרעה בבקשה לסעד זמני ניתן להניח כי המשיבות העתיקו רשימות נתונים ממחשביה של המבקשת, בלילה בו עזבו את המבקשת. עיון ברשימות מגלה שהן כוללות מידע שאינו בנחלת הכלל ואין להשיגו אלא באיסוף חומרים אישי. כמו כן, לא מדובר במידע אשר נדרש עבור עסקאות שהיו בטיפולן תחת המבקשת.

על מנת שהמבקשת תוכל לטעון לגזל סוד מסחרי עליה להראות שרשימת הלקוחות ורשימת בעלי הקרקעות עומדות בתנאי הדין להכרה בסוד מסחרי. לשם כך יש להראות לגבי כל רשימה כי מתקיימים התנאים הבאים: היא מעניקה ערך מוסף בדמות יתרון מסחרי לבעליה; הושגה וגובשה בעמל ובמאמץ על ידי בעליה; היא נשמרת בסודיות, כך שאינה נגישה לציבור; יש יתרון בקבלתה מן המוכן; דרוש מאמץ מיוחד להשיגה. הפסיקה הכירה בהגנה גם במקרה שבו לא מדובר במידע הממלא את כל התנאים להכרה בסוד מסחרי. זאת כאשר מדובר ב"מידע קונפידנציאלי" שנטילתו מהווה הפרה של חובות האמון ותום הלב, בעיקר לגבי עובדים בכירים.

העובדות: בקשה לרישום הסימן המעוצב "ANKARSRUM" עבור מנועים חשמליים ומוצרים קשורים. מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימן המסחר בטענה שהוא דומה עד כדי הטעיה לסימן מילולי קודם "ANKARSRUM" שנרשם עבור מוצרים דומים. המבקשת הייתה חלק מקבוצת החברות של בעלת הסימן הרשום את פרשה ממנה.

נפסק: בחינת החשש להטעיה נעשית לפי "המבחן המשולש". מבחן זה כולל את מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וצינורות השיווק, ומבחן יתר נסיבות העניין. אל מבחנים אלה, צורף מבחן השכל הישר כמבחן משנה.

אין מחלוקת לגבי הזהות בין הרכיב המילולי בסימן המבוקש לבין הסימן הרשום. מאחר שהרכיב המילולי הוא דומיננטי, הרי שקיים גם דמיון במבחן המראה.

יתרה מכך, רישום של סימן מילולי מקנה לבעל הסימן זכות שימוש ייחודית החלה על כלל העיצובים של המילה המוגנת. לכן, הסימן המילולי יכול להיות גם מעוצב באופן זהה לסימן המבוקש. גם בשל כך קיים גם דמיון במבחן המראה.

לגבי סוג הסחורות וקהל הלקוחות – אין מחלוקת שהמבקשת פונה לצרכני הקצה, ואילו בעלת הסימן הרשום פונה לחברות שרוכשות מנועים עבור מוצריהן.

המחלוקת מתמקדת בשאלה האם הסימן המבוקש ניתן לרישום לאור הסכם דו קיום שנחתם בין המבקשת לבעלת הסימן הרשום. ההסכם קבע את חלוקת הפעילות בין הצדדים, כאשר בעלת הסימן הרשום התחייבה שלא להתנגד לרישום הסימן המבוקש.