העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר "ספפי" (מעוצב) עבור מזרונים וריהוט ילדים, שנראה כך:

המבקשת מייצרת מוצר ששמו כשם הסימן המבוקש "ספפי" – אגד של מזרונים בגדלים שונים ובצורות שונות, שמרכיבים ביחד מרכז ישיבה. מדובר למעשה בערכת הרכבה המהווה לטענת המבקשת, משחק חווייתי.

 המתנגדת היא חברת המחזיקה במותג "ספפה" לעניין ספה מודולרית. בבעלות המתנגדת שני סימני מסחר רשומים הכוללים את המילה ספפה: סימן מסחר ספפה (לא מעוצב); סימן מסחר SAPAPA (מעוצב). המתנגדת טוענת כי הסימן המבוקש דומה עד כדי הטעיה לסימניה הרשומים, שהם גם לטענתה מוכרים היטב.

נפסק: המתנגדת טענה כי סימניה הרשומים מוכרים היטב. כידוע, סימן מסחר מוכר היטב רשום יכול למנוע את רישומו של סימן דומה אף לגבי טובין שאינם מאותו הגדר. אם גם צורך להוכיח חשש להטעיה, אלא, די בכך שיש להצביע על קשר בין הטובין של הסימן המבוקש לאלה של הסימן הרשום.

בפסיקה נקבעו כמה מבחני עזר בעזרתם ניתן לבחון את מעמדו של סימן כלשהו כסימן מסחר מוכר היטב: מידת ההכרה של הסימן בקרב הציבור הרלוונטי; היקף ומשך השימוש והמכירות; עומק החדירה לשוק; היקף ומשך הפרסום; רישום ואכיפה; מידת הייחודיות של הסימן הטבועה או הנרכשת; מידת השימוש בו על ידי צדדים שלישיים; אופי הטובין או השירותים וצינורות השיווק; הערך המסחרי המיוחס לסימן והדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל את איכות  הסחורות.

העובדות: תביעה לפיצוי בטענה להפרת זכויות יוצרים בגופי תאורה ובתמונה, להפרת זכויות מוסריות ועוולות מסחריות.

נפסק: לפי הוראות חוק זכות יוצרים לא תהיה זכות יוצרים במדגם או בעיצוב, אלא במקרים בהם המדגם או העיצוב אינו משמש ואינו מכוון לשמש לייצור תעשייתי.

התובעת לא טענה לעיצוב כשיר להגנה, אלא בחרה לדבוק בטענה לזכות יוצרים. למרות זאת, התובעת אינה מציעה כל הסבר מדוע יש לראות בגופי התאורה מושא התביעה יצירה שיש בה זכות יוצרים, מלבד טענה כללית למקוריות בעיצוב.

התובעת אף לא הראתה מדוע גופי התאורה, שלא יכולה להיות מחלוקת שהם מוצרים פונקציונאליים המיוצרים באופן תעשייתי, זכאים להגנה בזכויות יוצרים.

התובעת גם לא סיפקה ראיות לבסס את הטענה שמדובר במוצרים מקוריים "פרי תכנונה ועיצובה"

יתרה מכך, התובעת לא הראתה מדוע יש לקבל טענתה העיקרית, עליה נשענים אדני התביעה כולה, לפיה מדובר בגופי תאורה מקוריים שלה וכי אלו הועתקו או זויפו ע"י הנתבעת; כל שעלה בידי התובעת להראות הוא כי קיים דמיון, אולי אפילו עד כדי זהות, בין גופי התאורה המשווקים על ידה לאלו של הנתבעת, מבלי שניתן ללמוד אודות המקוריות הנטענת.

הראיות מגלות עוד שגופי התאורה גם לא זכאים להגנה כעיצוב רשום, טענה שממילא לא נטענה.

העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר "VERTERA" (מילולי), עבור אנזימים לשימוש בתעשיית המזון.

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימן המסחר בטענה שהוא דומה עד כדי הטעיה לסימן רשום קודם – "VERTERA" (מילולי).

נפסק: אין מחלוקת שמדובר בסימני מסחר זהים. לכן, השאלה לדיון היא האם הטובין (הסחורות) תחת הסימנים הם באותו הגדר סחורות. רק אם התשובה לכך היא חיובית יש לבחון האם יש חשש להטעיה.

המבחנים הרלוונטיים לקביעה האם מדובר בטובין מאותו הגדר הם: א. מהו טבע הסחורות והרכבן?; ב. מה הוא אופן השימוש בסחורות?; ג. מה הם צינורות המסחר הרגילים, דרכם משווקים את הסחורות? אם לפי אחד משלושת המבחנים קיים דמיון או קרבה, יש הצדקה למסקנה שסוגי הסחורות דומים. עם זאת, המבחן השלישי אינו בעל משקל כמו המבחן הראשון והשני.

מבחנים דומים קיימים גם בדין האנגלי. שם נקבע גם כי יש לבחון האם הסחורות מתחרות או משלימות זו את זו (complementary). סחורות או שירותים נחשבים משלימים כאשר אחד חיוני או חשוב לשימוש באחר, כך שהצרכן עשוי לחשוב שהם מאותו מקור. הם אינם נחשבים משלימים אם הם רק משמשים יחד. גורמים נוספים שעשויים לסייע בקביעת הדמיון כוללים את השימושים והמשתמשים של הסחורות, טבען של הסחורות ערוצי הסחר של הסחורות במקרה של מוצרים לצרכן בשירות עצמי, היכן הם נמצאים בפועל או סביר שיימצאו, ובפרט האם הם נמצאים על אותם מדפים או על מדפים שונים.

העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר עבור פולי קפה. מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את הסימן המבוקש בטענה להעדר אופי מבחין. זאת מאחר שסימן המסחר מהווה מונח נפוץ בתעשייה, המתאר את שיטת סינון הקפאין מהפולים.

נפסק: השאלה לדיון היא האם הסימן "MOUNTAIN WATER D’CAF" הוא בעל אופי מבחין.

אופיו המבחין המולד של סימן מסחר נבחן על-ידי הצבתו על ציר התיאוריות. ציר זה נמתח בין השמות הגנריים מחד גיסא ועד לשמות הדמיוניים מאידך גיסא. על ציר התיאוריות נכללים גם הסימנים המתארים, הסימנים המרמזים והסימנים השרירותיים לפי הסדר הזה. לעתים אין הסימנים ממוקמים במשבצת מוגדרת על הציר, אלא עומדים בתחום האפור שבין שתי קבוצות.

יש לבדוק האם הסימן המבוקש הוא תיאורי או מרמז. סימן תיאורי – אם הצרכן מבין מיד את המשמעות הקשורה לטובין ללא צורך במחשבה נוספת; סימן מרמז–  אם הצרכן נדרש למאמץ מחשבתי כדי להבין את הקשר בין הסימן למוצר. אם מדובר בסימן מרמז, סימן המסחר כשיר לרישום.

במקרה הנדון, הסימן המבוקש ממוקם בצידו התיאורי של ציר התיאוריות, ואף בחלקו שקרוב יותר לקצה הגנרי. זאת, שכן לא נדרשת מחשבה כלשהי כדי לעמוד על הקשר בין הסימן המבוקש לבין הטובין לגביהן התבקש לרישום. יתרה מכך, נראה כי הסימן המבוקש אף נושא את שמה של השיטה לסינון קפאין ממש.

העובדות: ארבע בקשות לרישום סימני המסחר "JUST SLIP IN", "GO SLIP IN", "COMFORT THAT PERFORMS", "COMFORT THAT SCORES".

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימני המסחר בטענה שהם תיאוריים (הסימן JUST SLIP IN) ומהווים מסרים שיווקיים.

נפסק: השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא האם הסימנים המבוקשים הינם בעלי אופי מבחין מולד. אם אינם כאלה, האם כתוצאה מהשימוש בהם רכשו אופי מבחין ועל כן כשירים לרישום. לחלופין, האם הסימנים ניתנים לרישום בשל רישומם במדינת המוצא, ארצות הברית.

הערכת אופיים המבחין של סימני מסחר נעשה לפי מיקומם על ציר התיאוריות. בצד אחד של ציר זה הסימנים הגנריים ובצד השני הסימנים הדמיוניים. הגבולות בין קטגוריות הסימנים אינם תמיד חדים. עם זאת, רישום סימן מסחר מגביל את פעילותם של יתר השחקנים בשוק הרלוונטי ובכך עלול להשפיע על התחרות בשוק. לכן, אם קיים ספק הוא יפעל לרעת מבקש הרישום.

באשר למשמעות המילולית של הסימנים המבוקשים נראה שלא הייתה מחלוקת: משמעות הסימן JUST SLIP IN  היא "פשוט תחליק פנימה"; משמעות הסימן GO SLIP IN היא "לך תחליק פנימה", משמעות הסימן COMFORT THAT PERFORMS היא "נוחות שנותנת ביצועים" ומשמעות הסימן COMFORT THAT SCORES היא "נוחות שמבקיעה" או "נוחות שזוכה בנקודות".