העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר עבור פולי קפה. מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את הסימן המבוקש בטענה להעדר אופי מבחין. זאת מאחר שסימן המסחר מהווה מונח נפוץ בתעשייה, המתאר את שיטת סינון הקפאין מהפולים.

נפסק: השאלה לדיון היא האם הסימן "MOUNTAIN WATER D’CAF" הוא בעל אופי מבחין.

אופיו המבחין המולד של סימן מסחר נבחן על-ידי הצבתו על ציר התיאוריות. ציר זה נמתח בין השמות הגנריים מחד גיסא ועד לשמות הדמיוניים מאידך גיסא. על ציר התיאוריות נכללים גם הסימנים המתארים, הסימנים המרמזים והסימנים השרירותיים לפי הסדר הזה. לעתים אין הסימנים ממוקמים במשבצת מוגדרת על הציר, אלא עומדים בתחום האפור שבין שתי קבוצות.

יש לבדוק האם הסימן המבוקש הוא תיאורי או מרמז. סימן תיאורי – אם הצרכן מבין מיד את המשמעות הקשורה לטובין ללא צורך במחשבה נוספת; סימן מרמז–  אם הצרכן נדרש למאמץ מחשבתי כדי להבין את הקשר בין הסימן למוצר. אם מדובר בסימן מרמז, סימן המסחר כשיר לרישום.

במקרה הנדון, הסימן המבוקש ממוקם בצידו התיאורי של ציר התיאוריות, ואף בחלקו שקרוב יותר לקצה הגנרי. זאת, שכן לא נדרשת מחשבה כלשהי כדי לעמוד על הקשר בין הסימן המבוקש לבין הטובין לגביהן התבקש לרישום. יתרה מכך, נראה כי הסימן המבוקש אף נושא את שמה של השיטה לסינון קפאין ממש.

העובדות: ארבע בקשות לרישום סימני המסחר "JUST SLIP IN", "GO SLIP IN", "COMFORT THAT PERFORMS", "COMFORT THAT SCORES".

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימני המסחר בטענה שהם תיאוריים (הסימן JUST SLIP IN) ומהווים מסרים שיווקיים.

נפסק: השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא האם הסימנים המבוקשים הינם בעלי אופי מבחין מולד. אם אינם כאלה, האם כתוצאה מהשימוש בהם רכשו אופי מבחין ועל כן כשירים לרישום. לחלופין, האם הסימנים ניתנים לרישום בשל רישומם במדינת המוצא, ארצות הברית.

הערכת אופיים המבחין של סימני מסחר נעשה לפי מיקומם על ציר התיאוריות. בצד אחד של ציר זה הסימנים הגנריים ובצד השני הסימנים הדמיוניים. הגבולות בין קטגוריות הסימנים אינם תמיד חדים. עם זאת, רישום סימן מסחר מגביל את פעילותם של יתר השחקנים בשוק הרלוונטי ובכך עלול להשפיע על התחרות בשוק. לכן, אם קיים ספק הוא יפעל לרעת מבקש הרישום.

באשר למשמעות המילולית של הסימנים המבוקשים נראה שלא הייתה מחלוקת: משמעות הסימן JUST SLIP IN  היא "פשוט תחליק פנימה"; משמעות הסימן GO SLIP IN היא "לך תחליק פנימה", משמעות הסימן COMFORT THAT PERFORMS היא "נוחות שנותנת ביצועים" ומשמעות הסימן COMFORT THAT SCORES היא "נוחות שמבקיעה" או "נוחות שזוכה בנקודות".

העובדות: בקשה למחיקת סימן מסחר מילולי OKEANOS  עבור שירותי בית מלון ואירוח. מבקשת המחיקה טענה כי הסימן נרשם בחוסר תום לב תוך ידיעה על פעילותה והמוניטין שצברה. לחלופין נטען כי לא נעשה שימוש בסימן המסחר.

נפסק: חלף המועד להגשת בקשה למחיקה בעילות אי-כשירות הסימן להירשם מלכתחילה. לכן, לא ניתן לדון בטענות הנוגעות לתחרות בלתי הוגנת או היעדר אופי מבחין, הרלוונטיות לעילה זו.

מחיקה בשל אי שימוש בסימן – המבקשת לא סיפקה ראיות כנדרש על מנת להוכיח שלא נעשה שימוש בסימן הרשום בתקופה הרלוונטית. אין די בכך שבעלת הסימן הרשום לא השיבה לכתב הטענות של מבקשת הביטול. לכן, הבקשה לביטול בשל העדר שימוש נדחתה.

רישום הסימן בחוסר תום לב – הבקשה לרישום סימן המסחר הרשום הוגשה יחד עם בקשה לזירוז. הנימוק היה שבעלת הסימן הרשום גילתה אז שקיים גורם אחר העושה שימוש בסימן. אלא שבעלת הסימן הייתה מודעת לשימוש המקביל של מבקשת המחיקה. זאת לאור העובדה שבתי המלון של הצדדים קרובים במיקומם אחד לשני. כך עולה גם מהסכם דו קיום בין הצדדים שנחתם לאחר שנרשם הסימן הרשום. זירוז בחינת הסימן הרשום ומשלוח מכתב התראה בעקבותיו מראים כי בעלת הסימן הרשום נהגה בחוסר תום לב. זאת במטרה לנסות ולדחוק את רגלי מבקשת המחיקה וליצור תחרות בלתי הוגנת.

עובדות: תביעה בטענה להפרת זכויות יוצרים בטקסטים שיווקיים המתארים מוצרים באתר התובעת.

התובעת מפעילה אתרים מסחריים בהם מוצגים מוצרי צילום. הנתבעת מפעילה אתר מסחר מקוון, אליו הועתקו לטענת התובעת הטקסטים השיווקיים.

נפסק: האם תיאורי המוצרים הם יצירה מוגנת בזכות יוצרים? לפי החוק, יצירה ספרותית מוגנת רק אם היא מקורית ומקובעת.

דרישת הקיבוע מתקיימת במקרה זה, בכך שהטקסטים פורסמו באתר התובעת.

לעומת זאת,  דרישת המקוריות לא מתקיימת. לפי דרישה זו, צריכים להתקיים שני תנאים: ראשית, כי היוצר אמנם יצר את היצירה, ולא העתיק אותה מיצירה קודמת. בנוסף, נדרשת מידה של יצירתיות, נוסף על מאמץ והשקעה. כלומר, על היצירה לשקף תרומה אינטלקטואלית כלשהי של היוצר. לפי הפסיקה יש לתת משקל רב יותר ליצירתיות על פני ההשקעה. עוד נקבע כי מסתמן רף גבוה לדרישת המקוריות לגבי יצירות טקסטואליות.

 במקרה הנדון, הטקסטים לא כוללים אלמנטים ייחודיים, תיאורים יצירתיים או מבנה יוצא דופן. לאחר בחינת הראיות, לא ניתן לומר שהטקסטים "ניתנים להבחנה מאבני הבניין שלהם" – הנתונים הטכניים היבשים. כלומר, הטקסטים אינם כוללים תיאורים שאינם עובדתיים. במילים אחרות, הטקסטים אינם כוללים תרומה אינטלקטואלית של היוצר ואין בהם ולו יצירתיות מינימלית, באופן המצדיק את החלת "דוקטרינת המיזוג".

בהעדר זכות יוצרים אין תחולה גם לזכות המוסרית. 

העובדות: בקשה לרישום עיצובים לעניין מכונות שונות. מושא העיצובים בהליך הוא רכיב חותם להעברת מיקרו-טקסטורה למעגלים מודפסים. החותמת מורכבת משתי שכבות ריבועיות, אשר העליונה דביקה והתחתונה קשיחה וכך הן יוצרות ואקום.

מחלקת עיצובים טענה כי העיצובים אינם חדשים ובעלי אופי ייחודי בשל היותם בעלי צורה גיאומטרית בסיסית – ריבוע, ולאור פרסומים קודמים שהוצגו בדוחות הבחינה. כמו כן, העיצובים המבוקשים מוכתבים משיקולים פונקציונליים בלבד.

נפסק: חוק העיצובים שולל את הכשירות לרישום של מראה מוצר המוכתב משיקולים פונקציונליים בלבד.

בדין האירופי קיים סעיף דומה לזה שבחוק הישראלי, השולל הגנה מעיצובים המוכתבים משיקולים פונקציונליים. מחקר הרלוונטי לסעיף האמור בדין האירופי מציג שלוש גישות עיקריות לפרשנותו:

1) בחינת השיקולים הסובייקטיביים של מעצב המוצר ובמיוחד השאלה האם נכללו ביניהם שיקולים אסתטיים;

2) בחינת השאלה האם קיימות חלופות המשיגות את אותה מטרה פונקציונלית;

3) בחינת השיקולים בעיצוב המוצר מנקודת מבט אובייקטיבית.

מתוך גישות אלו ולפי הדין האירופי, עלינו לשקול את הנסיבות הבאות: הנסיבות האובייקטיביות שהובילו לבחירה בעיצוב המסוים ואופן השימוש במוצר בפועל. קיומן של חלופות עיצוביות המגשימות את אותה מטרה תפעולית אינו שיקול מכריע. גם בהוראות העבודה של מחלקת העיצובים, נקבע כי אין די בעצם קיומן של חלופות עיצוביות לצורך הקביעה כי השיקול הבלעדי שבבסיס העיצוב אינו פונקציונלי.