העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר לקבל התנגדות לרישום הסימן המילולי KAZA FOOD. הסימן המבוקש התבקש לרישום עבור שירותי הסעדה.

המשיבה לערעור היא בעלת הסימן הרשום KAZA לגבי ריהוט ושירותים מסחריים נלווים.

נפסק: התכלית העומדת בבסיס דיני סימני המסחר היא זיהוי מוצרים ממקור מסוים עם סימן מסחר מסוים, ובכך למנוע הטעיית ציבור הצרכנים. תכלית נוספת היא ההגנה על גורמים מסחריים מפני תחרות בלתי הוגנת.

עילת ההתנגדות העומדת לדיון היא לגבי "סימן המעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר". מדובר ב"סעיף סל" הנותן ביטוי למושכלות יסוד בתחום ההגנה על סימני המסחר.

עילה זו דורשת הוכחת שלושה רכיבים במצטבר: דמיון מטעה בין סימני המסחר; מוניטין רב בסימן המסחרי הרשום; בחירת הסימן המבוקש בידי המבקש נעשתה בחוסר תום לב.

דמיון מטעה – דמיון מטעה נבחן לפי "המבחן המשולש" המורכב משלושה מבחני משנה: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות והלקוחות; מבחן שאר נסיבות העניין. עם השנים התווסף בהלכה הפסוקה גם מבחן "השכל הישר". אין מדובר במבחנים מצטברים, אלא יש לשקלל את המבחנים לפי נסיבות המקרה.

מבין שלושת המבחנים, למבחן המראה והצליל ניתן המשקל הרב ביותר. במסגרת מבחן זה, יש לבחון את הסימנים במבט כולל ולפי הרושם הראשוני ולא בהשוואה מדוקדקת.

העובדות: בקשה למחיקת הסימן המילולי "מאורסים מאורסות" הרשום עבור אפליקציה ושירותים בתחום תכנון/ארגון חתונות. בבסיס הבקשה הטענה כי מדובר בצירוף תיאורי ושגור זה שנים ברשתות (ובעיקר בקבוצות פייסבוק), לרבות על ידי מבקשת המחיקה. עוד נטען כי הבקשה לרישום סימן המסחר הוגשה בחוסר תום לב. 

נפסק: סימן מסחר משרת מטרה כפולה. מחד, סימן המסחר מאפשר לבעליו לבדל את מוצריו ממוצריהם של יצרנים אחרים ומאידך, מאפשר הוא לציבור הצרכנים לזהות את מקור הטובין הנושאים את הסימן. בשל כך, תנאי לרישום סימן מסחר הוא קיומו של אופי מבחין, מולד (אינהרנטי) או נרכש (כתוצאה משימוש).

פסיקה הגדירה ארבע קטגוריות של סימני מסחר: סימנים דמיוניים או שרירותיים; סימנים מרמזים; סימנים מתארים; וסימנים גנריים. ההבחנה בין הקטגוריות אינה כה חדה ולכן באופן כללי נהוג לדבר על "ציר התיאוריוּת". שאלת מיקומו של סימן המסחר על ציר התאוריות משפיעה באופן ישיר על שאלת כשירותו להירשם.

במקרה הנדון, אמנם אין מדובר בתיאור מדויק של השירותים. אולם הסימן נעדר מקוריות ולא נדרשת מחשבה נוספת כדי לשייך את הסימן הרשום לרשימת הסחורות.

מהראיות עולה כי כבר במועד הגשת הבקשה לרישום היה מדובר בסימן המקובל במסחר. בהתאם, לא ניתן היה להעניק בו בלעדיות לגורם אחד ולהפקיע אותו מהציבור. כמו כן, מדובר בסימן מסחר בעל רמת תיאוריות גבוהה במיוחד.

העובדות: בקשה לרישום סימן מעוצב “HOME” עבור מוצרי בית וניקיון. המתנגדת, רשת "הום סנטר", טוענת לדמיון מטעה לסימני המסחר הרשומים על שמה, הכוללים שילובים של המילים "HOME הום".

נפסק: המתנגדת טענה שסימני המסחר שלה הם מוכרים היטב. בפסיקה נקבעו כמה מבחני עזר, באמצעותם ניתן לבחון את מעמדו של סימן כלשהו כסימן מסחר מוכר היטב, והם: מידת ההכרה של הסימן בקרב הציבור הרלוונטי; היקף ומשך השימוש והמכירות; עומק החדירה לשוק; היקף ומשך הפרסום; רישום ואכיפה; מידת הייחודיות של הסימן הטבועה או הנרכשת; מידת השימוש בו על ידי צדדים שלישיים; אופי הטובין או השירותים וצינורות השיווק; הערך המסחרי המיוחס לסימן והדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל את איכות הסחורות. יישום מבחנים אלו על הראיות בהליך מוביל למסקנה כי סימני המסחר הרשומים על שמה של הום סנטר אינם מוכרים היטב.

שאלת הדמיון המטעה לסימני המסחר הרשומים היא באמצעות "המבחן המשולש". המבחן כולל את מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וצינורות השיווק ומבחן יתר נסיבות העניין. אל מבחנים אלה, צורף מבחן השכל הישר כמבחן משנה.

מבחן המראה והצליל הוא המבחן המרכזי. קיימת אמנם זהות בצליל בשל המילה HOME. אולם, מדובר במילה מילונית תיאורית שלא ניתן לרכוש זכויות בה. כך גם מצוין בנסחי הרישומים של סימני המסחר של המתנגדת.

העובדות: ערעור על החלטה בהליך תחרות לגבי לוגו ותיק — דמות נושאת מגש עם פינג׳אן וכוס. הלוגו שימש בתי עסק שונים של בני אותה משפחה עוד משנות ה־50.

החלטת הרשם יישמה את שלושת המבחנים המקובלים (מועד הבקשות, היקף השימוש בישראל ותום לב), ופסקה לטובת המשיבים לערעור. זאת מאחר שהשימוש הרציף והנרחב בישראל היה שלהם (חנויות בירושלים ובהמשך נוספות), בעוד שפעילות המערערת התמקדה לאורך השנים בעיקר ברמאללה/איו״ש ומחוץ לישראל.

נפסק: מבחן היקף השימוש בישראל הוא המבחן בעל המשקל המרכזי בנסיבות הדיון. מדובר בעניין עובדתי ויישום העובדות לפי מבחנים משפטיים. קביעת הרשם הייתה כי לאורך שנים ארוכות המשיבים הפעילו בישראל חנויות קפה שבהן נעשה שימוש עקבי בלוגו, לרבות החנות ההיסטורית בעיר העתיקה וחנויות שבאו אחריה; מנגד, עיקר פעילות המערערת היה מעבר לקו הירוק/ברמאללה ובשווקים מחוץ לישראל. מציאות זו – לא רק הסדרים פנימיים בין הצדדים – היא המניחה את התשתית לעדיפות המשיבים.

במבחן מועד הבקשות – מדובר במקרה בעל נסיבות היסטוריות מורכבות, הכוללות סימן רשום על שם המערערת, שנמחק לדעתה בטעות וכן הליכים בין הצדדים. אולם, אין להתערב בהחלטת הרשם לפיה לאלו אין משקל מכריע, ובוודאי לא כזה שגובר על תמונת השימוש בפועל בישראל.

במבחן תום הלב, אין ייחוס חוסר תום לב לצד מן הצדדים; הבחירה בלוגו קשורה למורשת משפחתית משותפת וההכרעה נסובה על השאלה המעשית: מי מבסס עדיפות בשימוש המקומי.

העובדות: התובע, קופירייטר, כתב תכנים שיווקיים מקוריים (דפי מוצר, כותרות, מטא) עבור אתר אינטרנט. לטענת התובע מדובר בטקסטים המהווים שיטת שיווק ייחודית אשר הביאה לקידום מוצלח באינטרנט של האתר בו פורסמו. התובע טוען כי הנתבעים העתיקו והציגו באתר האינטרנט שלנו את אותם טקסטים, ופרסמו מודעות באתרים של צדדים שלישיים המפנות לטקסטים האלה.

נפסק: מחומר הראיות עולה שהתובע הוכח את בעלותו בתכנים נשוא התביעה. כמו כן, התכנים אינם נתונים גרידא, אלא מדובר בתכנים בעלי מידת יצירתיות המקימים הגנה בזכויות יוצרים.

חומר הראיות גם מוכיח כי הנתבעים עשו שימוש בתכנים.

יש לדחות את טענת הנתבעים כי קיבלו את התכנים מהיבואן ולכן סברו שהם רשאים לעשות בהם שימוש. אמנם מדובר ביבואן אשר הנתבעים משתפים עמו פעולה במשך שנים רבות. עם זאת, באתר המקורי הופיעה אזהרת זכויות. כמו כן הנתבעים פעילים שנים ארוכות בתחום ומכירים את בעיית זכויות היוצרים באינטרנט. בשל כך התבקש כי הנתבעים יבררו את שאלת זכויות היוצרים עם היבואן.

התביעה התקבלה.