העובדות: התובע עוסק בפיתוח וקידום אתרי אינטרנט. התובע ביצע פרויקט קידום אתר אורגני (SEO) עבור אחת מלקוחותיו. הפרויקט כלל כתיבת תכנים שיווקיים. לטענתו, התובע הוא הבעלים הבלעדי של זכויות היוצרים בתוכן השיווקי.

התובע טען שהתכנים שיצר הועתקו על ידי הנתבעים ופורסמו באתרים המופעלים על ידם והפרו בכך את זכויות היוצרים שבבעלותו.

נפסק: התכנים נושא התביעה מכילים טקסט שיווקי הכולל פרטים טכניים של המוצר הרלוונטי (מקרן). התנאים להגנת זכות יוצרים הם יצירתיות והשקעת משאב אנושי כלשהו. הרף הנדרש עבור שניהם הוא מינימלי.

למרות שמדובר בתוכן שיווקי הכולל פרטים טכניים, מדובר בתכנים הראויים להגנת זכויות יוצרים. שכן, תכנים אלו כללו שמות תואר שנועדו לתפוס את עינו של הקונה הפוטנציאלי. אלו שולבו במפרט הטכני "היבש" לשם שיווק המוצר וקידומו במנועי החיפוש. לצורך זה התובע גם הוסיף אייקונים לצד תיאור המוצר. המסקנה היא שגם אם לא מדובר ביצירתיות או השקעה מרובים, התקיים הרף המינימלי הנדרש.

השוואה בין התכנים שיצר התובע למלל הקיים באתר הנתבעים מגלה שמדובר בהעתקה מסוג של "העתק-הדבק". הזהות אינה מצומצמת למפרט הטכני אלא גם לשמות התואר, המילים המקשרות, הסמלים והסימנים בהם נעשה שימוש. פועל יוצא שמדובר בהפרת זכויות יוצרים.

מאחר שהנתבע הוא זה שקובע מהו התוכן שיפורסם באתר הנתבעת, יש להטיל עליו חיוב באופן אישי.

העובדות: בקשה לביטול רישום עיצוב, המתייחס לנרתיק לטבק.

מבקשת הביטול טוענת שבעלת העיצוב הרשום שיווקה לפני רישומו של העיצוב נרתיק טבק, השולל את החידוש והאופי הייחודי של העיצוב הרשום. עוד נטען שמוצרים אחרים שקדמו לעיצוב הרשום שוללים גם הם את החידוש והאופי הייחודי של העיצוב הרשום.

נפסק: לא הוצגה ראיה כלשהי שהנרתיק ששווק על ידי בעלת העיצוב אכן שווק לפני המועד הרלוונטי לבקשה של העיצוב הרשום. לכן, טענה זו נדחית.

הדרישה לחידוש – מבחן החידוש כולל השוואת העיצוב המבוקש מול מסמך אחד מהידע הקודם, ולא שילוב של מסמכים. מדובר במבחן פשוט ואובייקטיבי, שאינו נבדק בעיניו של המשתמש המיודע (שרלוונטי למבחן האופי הייחודי בלבד).

הדרישה לאופי ייחודי – בחינת האופי הייחודי מתמקדת ברושם הכללי שמותיר העיצוב על המשתמש המיודע, ולא על הבדלים קטנים בין המוצרים. כמו כן, יש להתחשב במגוון האפשרויות הקיים לעיצובם של מוצרים בתחום הרלוונטי. בהקשר זה, גם בתחום שבו יש כמות גדולה של עיצובים, אין מדובר בהכרח בתחום בו קיים מגוון מצומצם לעיצובים.

מבקשת הביטול לא הגישה ראיות לגבי המשתמש המיודע הרלוונטי ולגבי רמת ההיכרות של התחום ומידת תשומת הלב שמקדיש המשתמש המיודע לבחירת המוצר. לכן, יש להניח שמדובר באוכלוסיית המבוגרים הכללית ושמדובר ברמת היכרות ממוצעת, ובתשומת לב לא גבוהה במיוחד, לאור פשטותו ומחירו הזול של המוצר.

העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר עבור השם "כרם הסלע, עבור יין.

מחלקת סימני מסחר דחתה את הבקשה בטענה שהסימן המבוקש דומה עד כדי הטעיה לסימן הרשום "יין סלע".

מבקשת הרישום הציגה הסכם דו קיום שנחתם בינה לבין בעלת הסימן הרשום. ההסכם מפרט את אופן השימוש בפועל בסימנים על גבי בקבוקי היין. הסכם הדו קיום כלל גם התחייבויות נוספות של הצדדים לגבי השימוש של כל צד בסימן המסחר שלו. מחלקת סימני מסחר עמדה בסירובה לרשום את סימן המסחר.

נפסק: עילת הסירוב העיקרית היא דמיון מטעה. חשש להטעיה ייבחן על פי המבחן המשולש הכולל שלושה מבחני משנה: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות חוג הלקוחות וערוצי השיווק; מבחן יתר נסיבות העניין. למבחנים אלו נוסף מבחן ההיגיון והשכל הישר והמסר הרעיוני העולה מן הסימן.

מבחן המראה והצליל הוא המבחן המרכזי. יש לזכור שסימני המסחר לא עומדים להשוואה זה לצד זה ושזיכרונו של הצרכן אינו מושלם. לגבי מבחן זה – קיים דמיון רב בין הסימנים. המילה הדומיננטית היא סלע, המשותפת לשניהם. המילים הנלוות לעומת זאת (כרם או יין) הן מקובלות בתחום ולכן משקלן ליצירת הבחנה הוא קטן.

לגבי סוג הסחורות, קהל הלקוחות וצינורות השיווק – קיימת זהות בסוג הסחורות, ולכן ניתן להניח שישנה זהות גם בקהל הלקוחות וצינורות השיווק.

העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר עבור השם "BLACK ICE" לגבי מוצרים להפצת ריח וריענון האוויר.

מחלקת סימני מסחר דחתה את הבקשה משום שנמצא שיצרנים אחרים עושים שימוש בישראל לשיווק מוצרים בריח "BLACK ICE".

המבקשת טענה בתשובה שהיא זו שהחלה לעשות שימוש במונח "BLACK ICE" כשם של ריח וסימן המסחר נרשם על שמה ברחבי העולם, ובכלל זה בארה"ב. המבקשת הוסיפה עוד שהדוגמאות שהציגה מחלקת סימני מסחר מכירות בכך שמדובר בשם קנייני שלה. מחלקת סימני מסחר עמדה בסירובה לרשום את סימן המסחר.

נפסק: ככל שסימן מסחר קרוב יותר לתיאור המוצר או תכונה מתכונותיו, תגבר הנטייה להותירו פתוח לשימוש הציבור. השאלה היא כיצד נתפס סימן המסחר בעיני הצרכן הישראלי – אם נתפס כמתאר תכונה מרכזית של המוצרים הרלוונטים, הרי שסימן המסחר אינו כשיר לרישום; אם הוא שרירותי בעיני הצרכן או מתאר מוצר של מקור יחיד, ניתן לרשום את הסימן.

שימוש מוגבל על ידי גורמים בודדים בתחום במילה מסוימת, אינו הופך את המילה לכזאת הנהוגה במסחר. אולם כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו.

במקרה הנדון, אין קשר בין הסימן המבוקש – BLACK ICE – למוצר הרלוונטי, שכן אין לקרח שחור (כינוי לקרח המצטבר על אספלט), ריח מיוחד. בהתאם, לא מדובר בסימן תיאורי. כמו כן, לפי ראיות המבקשת, היא זו שהחלה בשימוש בסימן המסחר על מנת לתאר ריח מסוים.