העובדות: תביעה להפרת זכויות יוצרים בתמונת דיוקן.

התובע הוא צלם של תמונת דיוקן של דמות ציבורית. התמונה פורסמה בכתבה בעיתון "דבר".

הנתבעת עשתה שימוש בתמונה במסגרת מגזין אינטרנטי שבבעלותה.

נפסק: התמונה נושא ההליך מתמקדת בפניה ובפלג גופה העליון של המצולמת. בהתאם לפסיקה, תמונה זו עונה על ההגדרה של דיוקן. חוק זכות יוצרים קובע כי הזכויות בדיוקן שייכות למזמין הצילום, אלא אם הוסכם אחרת.

במקרה הנדון, מזמין הצילום הוא עיתון "דבר", והוא הבעלים של התמונה ולא התובע. כך עולה מהכיתוב המופיע מתחת לתמונה בעיתון, המציין שהתמונה נוצר "עבור דבר".

לעומת זאת, התובע טען בכתב התביעה כי אין כל הסכם בינו לבין העיתון. רק בכתב התשובה שינה התובע את גרסתו וטען שזכויות היוצרים שייכות לו מכוח הסכמות קודמות בינו לבין העיתון. התובע אף צירף הסכם אשר נחתם בתאריך המאוחר למועד השימוש בתמונה על ידי הנתבעת. שינוי הגרסה מלמד על חוסר תום הלב של התובע, שהתאים את הטענות לאמור בכתב ההגנה (שם נטען כי הבעלות היא של המזמין, עיתון "דבר"). גם במסגרת שמיעת הראיות שינה התובע את גרסתו, וטען שהבעלים בתמונה הוא עיתון "דבר" ולתובע ניתנו רק זכויות שימוש.

התביעה נדחתה.

העובדות: הליך שכלל תביעה שכנגד, שהוגשה על ידי חברת אדידס. במסגרת התביעה שכנגד נטען שהנתבעת שכנגד (התובעת), עסקה בתיווך למטרת מכירת מוצרים מזויפים.

נפסק: הוכח שהנתבעת שכנגד, דיאנה, מפרסמת ומתווכת מוצרים מזויפים, בחשבונות המשתמש והאתר שלה. מדובר בפעילות המסתכמת בפעולות של תיווך או פרסום למכירה של המוצר המזויף. מכירת המוצרים בפועל נעשית על ידי אתר אחר (כמו עלי אקספרס או איביי), ולא על ידי דיאנה עצמה. דיאנה גם לא מספקת את המוצר המזויף ולא מבצעת את המכירה הישירה.

למרות האמור, מדובר בהפרת סימן מסחר רשום. לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, די להוכיח שנעשה שימוש בסימן זהה לסימן המסחר הרשום, עבור הטובין לגביהם נרשם, ואין צורך להראות הטעיה. דיאנה למעשה הודתה בהליך כי נעשה שימוש בסימן מסחר זהה לסימן המסחר של אדידס, עבור מוצרים הזהים למוצריה של אדידס.

התביעה שכנגד להפרת סימן מסחר התקבלה.

העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר לדחות את בקשות למחיקת סימני מסחר קיבוציים של התאגדות הבונים החופשיים.

חלק מסימני המסחר הוא בשימוש של זרמים שונים של הבונים החופשיים ברחבי העולם. חלק אחר הוא בשימוש בישראל בלבד.

המשיבה היא לשכה של הבונים החופשיים שקיבלה את אישור "הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה" לפעול בישראל. המערערת היא לשכה של הבונים החופשיים שלא קיבלה הכרה כזו, אלא הוקמה על ידי פורשים מהמשיבה.

המשיבה הגישה תביעה נגד המערערת על הפרת סימני מסחר. תביעה זו הובילה להגשת הבקשה למחיקת סימני מסחר אלו. כאמור, בקשה זו נדחתה על ידי רשם סימני המסחר ונקבע שסימני המסחר נרשמו כדין.

נפסק: במקרה הנדון מדובר בסימנים קיבוציים, כלומר כאלו שנעשה בהם שימוש על ידי קבוצת בני אדם. מהותו של סימן מסחר היא היכולת לאשר שימוש בו על ידי בעליו. תכונה זו מחייבת זהירות מיצירת מצב שבו סימני מסחר ישמשו ככלי ליצירת יתרון לא הוגן, ביחס לשימוש בביטוי או שם מסוים.

יש צורך להבחין בין קבוצות מסוגים שונים. הבחנה בולטת היא בין קבוצות מסחריות וכלכליות לבין קבוצות אידיאולוגיות או אקספרסיביות, כשדווקא באחרונות עלולות להתעורר מחלוקות נוקבות לגבי השימוש בשם.

העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב הכולל לוגו של כנפיים, ומעליו הכיתוב "IRON ANNIE" באותיות רישיות. הסימן המבוקש התבקש לרישום עבור שעונים.

המתנגדת היא הבעלים של סימני מסחר רשומים שונים, עבור דמות כנפיים, בין לבדה ובין בצירוף המילה "LONGINES". סימני המסחר של המתנגדת רשומים עבור שעונים ותכשיטים.

נפסק: עילת ההתנגדות העיקרית מסתמכת על הטענה לדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לסימני המסחר של המתנגדת. המבחן המקובל לבחינת קיומה של סכנת הטעיה הוא "המבחן המשולש". מבחן זה כולל את מבחני המשנה: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; מבחן יתר נסיבות העניין. אופן יישום המבחנים אינו קבוע והוא מושפע מאופיו המבחין של הסימן הרשום והיקף ההגנה לה הוא ראוי. גם המשקל שיש לתת לכל אחד ממבחני המשנה אינו אחיד ויהיה בהתאם לנסיבות המקרה. למבחן המשולש מצטרף מבחן השכל הישר.

לגבי מבחן המראה והצליל – מדובר במבחן המרכזי מבין מבחני המשנה. במסגרתו יש לבחון את הסימנים כמכלול תוך התחשבות בזיכרון הבלתי מושלם של הצרכן, ולפי הרושם הכללי שהם יוצרים. כמו כן, יש לשים דגש על הרכיבים הדומיננטיים בסימני המסחר.

יש להשוות תחילה את הסימן המבוקש לסימן הבית (הכולל גם את דמות הכנפיים וגם את השם "LONGINES"). הרכיב הדומיננטי בסימן הבית הוא השם LONGINES.

העובדות: שתי בקשות לרישום סימני מסחר עבור הביטוי "NORDIC MIST", אחד מעוצב והשני סימן מסחר מילולי. הבקשות הוגשו עבור משקאות.

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימני המסחר בשל כך שהסימנים כוללים את הרכיב "NORDIC" המהווה ציון גיאוגרפי אסור או רכיב שעלול להטעות את הציבור.

נפסק: לא מדובר במקרה הנדון בציון גיאוגרפי. שכן, לא מתקיימים שני התנאים המצטברים שבהגדרת ציון גיאוגרפי: הצרכן הסביר לא צפוי לחשוב שמדובר במשקה המיוצר בנורבגיה או באזור סקנדינביה; ולא ניתן גם להצביע על מאפיין או מוניטין שניתן לייחס למדינות נורדיות ביחס למשקאות.

לא מדובר גם בסימנים שעלולים להטעות את הציבור. המבקשת צודקת בטענה כי לא כל סימן מסחר הכולל רכיב גיאוגרפי אינו כשיר לרישום. שאלת הכשירות לרישום במקרים אלו תיבחן לפי שלוש שאלות משנה:

• האם מדובר ברכיב המציין את מקורם האמיתי של הטובין? במקרה הנדון לא מדובר כלל באזור מוגדר. לכן, פוחתת סכנת ההטעיה.

• האם הצרכן הסביר יחשוב שמקור המוצר הוא נורדי? אין תשובה חד משמעית. אולם, מאחר שנורדי אינו אזור מוגדר, ולאור תוספת המילה "MIST", היוצרת משמעות אחרת (ערפל נורדי), קטן הסיכוי לרושם מוטעה של הצרכן.

• האם האזור או המקום ידועים כמקור לטובין הרלוונטיים? התשובה שלילית, שכן הצרכנים אדישים למקור הגיאוגרפי של המוצרים, ולא ידוע על משקאות שמקורם במדינות נורדיות ובעלי מוניטין בישראל.