העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר מילולי "DISCOVER" עבור משקאות.

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימן המסחר בשל רישום סימן מסחר עבור המילה "DISCOVERIES", הרשום גם הוא עבור משקאות.

נפסק: אין מחלוקת שהסימן המבוקש התבקש לרישום באותו הגדר של הסימן הרשום. השאלה היחידה היא האם מדובר בסימן מסחר הדומה עד כדי הטעיה לסימן מסחר הרשום.

שאלת הדמיון בין סימני מסחר נבחנת לפי "המבחן המשולש" (מבחן המראה והצליל; קהל הלקוחות, סוג הסחורות וערוצי השיווק; יתר נסיבות העניין; מבחן השכל הישר).

לגבי מבחן המראה והצליל – מידת הדמיון נבחנת כמכלול תוך מתן דגש למרכיבים היסודיים שבסימנים, שהשפעתם על המכלול בולטת במיוחד. במקרה הנדון הרכיב המשותף הוא המילה "DISCOVER". יש לזכור שהצרכן לא מציב את הסימנים אחד ליד השני בשעת הרכישה, ולאור זכרונו הבלתי מושלם, ספק אם הצרכנים יהיו ערים לשוני ביניהם. המסקנה היא שקיימת מידת דמיון גבוהה במבחן המראה והצליל.

לגבי קהל הלקוחות, סוג הסחורות וערוצי השיווק – קיימת חפיפה בין פרטות הסימנים ושני הסימנים נועדו למשקאות קלים, שעלותם נמוכה. בהתאם, רכישתם מתבצעת ככלל ללא מתן תשומת לב מיוחדת. המבקשת טוענת שצינורות השיווק שונים. אולם, המבקשת לא מפרטת מהם צינורות השיווק בהם היא עושה שימוש. כמו כן, אין לבחון את ערוצי השיווק בהם עושים הצדדים שימוש בפועל, אלא האם בדרך כלל נמכרים המוצרים הרלוונטיים באותם ערוצים.

העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר, שדחתה בקשה לביטול סימן מסחר, על בסיס טענת אי שימוש.

סימן המסחר שהתבקש ביטולו הוא בבעלות חברה המפעילה מלון בונציה, איטליה.

רשם סימני המסחר דחה את הבקשה לביטול סימן המסחר בנימוק שאכן נעשה שימוש בסימן המסחר. השימוש נעשה באמצעות אתרי מכירות באינטרנט המציעים את שירותי המלון לתושבי ישראל. חלק מהאתרים בינלאומיים וחלק ישראליים.

נפסק: השאלה בערעור – האם ניתן לבסס שימוש בסימני מסחר, כשזה נעשה באמצעות אתרי אינטרנט של צדדים שלישיים, המשווקים את השירות של בעל הסימן?

סימן מסחר שלא נעשה בו שימוש במדינת ישראל במשך שלוש שנים, חשוף לביטול. שימוש בסימן מסחר יכול להיות שלא על ידי בעלי הסימן עצמו. אמנם, על מנת ששימוש בסימן מסחר יוכר ככזה שנעשה על ידי בעליו, יש לרשום רשות שימוש בפנקס סימני המסחר. עם זאת, הוכחת קיומו של שימוש, אינה כפופה לרישום רשות השימוש בפנקס.

מה הדין לגבי שימוש באמצעות אתרי אינטרנט? לא די בקיומו של אתר בלבד, המספק מידע בלבד. נדרש שאתר כזה ישמש כצינור מסחרי ממשי לשיווק ומכירה. יתרה מכך, כדי לבסס שימוש בסימן המסחר בישראל, יש להראות שאתרי האינטרנט הרלוונטיים כוונו באופן מיוחד לקהל הישראלי.

העובדות: תביעה להפרת זכות יוצרים בשל שימוש בתמונה במסגרת מודעת אבל.

נפסק: התמונה נושא ההליך זכאית להגנת זכות יוצרים. עם זאת, התובעת לא הוכיחה את בעלותה בתמונה. שכן, התובעת טוענת שמדובר בתמונה שנוצרה על ידי עובד. למרות זאת, התובעת לא חשפה את זהות הצלם, ולכן לא הוכחה עובדת העסקת הצלם. כמו כן, לא הובאה כל ראיה שהתובעת העסיקה את עובדיה כצלמים באירוע.

התובעת טענה עוד שהתמונה צולמה באירוע פרטי, ובהתאם להוראות החוק, חזקה שהבעלות בתמונה היא של התובעת. אולם, התובעת לא הוכיחה שמדובר באירוע פרטי. גם אם היה מוכח שהתובעת היא מזמינת האירוע, לא הוכח שנאסר על האורחים לצלם בו, ושכל תמונה שתצולם תהיה בבעלות התובעת.

גם אם התובעת הייתה מוכיחה את בעלותה בתמונה, מדובר בשימוש הוגן. במקרה דומה בארה"ב, כתבת הספד על כוכב קולנוע בטלוויזיה כללה קטעים מסרטיו. ביהמ"ש קבע אז שמדובר בשימוש הוגן. כך גם במקרה הנדון, כפי שניתן ללמוד גם מהשיקולים בחוק – לא מדובר בפרסום למטרה מסחרית, והנתבעת לא הפיק ממנו רווח כלשהו. מדובר גם בפרסום שמטרתו אינו האדרת התמונה או המפרסם, אלא השתתפות בצער על פטירת המצולם.

התביעה נדחתה.

העובדות: סימן המסחר "MULTI FEED" נהגה ועוצב על ידי בעלי הסימן. לאחר מכן, הוקמה שותפות עסקית עם מבקש המחיקה של סימן המסחר. במסגרת פעילותה של השותפות העסקית, צבר סימן המסחר מוניטין. השותפות העסקית הסתיימה בהסכם, אשר לא הקנה בעלות בסימן המסחר לאף אחד מהצדדים. רק לאחר סיום השותפות העסקית, רשם בעלי סימן המסחר את הסימן בישראל.

כעת מתבקש ביטול סימן המסחר מחוסר שימוש, ולחלופין מחיקתו בשל רישום בחוסר תום לב.

נפסק: לא ניתן להורות על ביטול סימן המסחר מחוסר שימוש. שכן, ביטול כזה אפשרי רק לאחר תקופה של שלוש שנים של חוסר שימוש בסימן, ממועד הרישום. תקופה זו טרם חלפה.

לרשם סימני המסחר נתונה סמכות למחוק סימן מסחר שנרשם בחוסר תום לב. חוסר תום הלב נבחן הן ביחס להתנהלות מול רשם סימני המסחר, והן ביחס לצדדים שלישיים. בחינת חוסר תום הלב היא בעיקרון לפי סטנדרט אובייקטיבי, עם זאת ניתן להיעזר גם במניעיו הסובייקטיביים של בעליו של סימן המסחר.

המקרים בהם ניתן לקבוע שקיים חוסר תום לב כוללים: כאשר יש לצד שלישי זכויות בסימן המסחר; הבקשה הוגשה בהעדר כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר; הבקשה כללה פרטה רחבה מדיי; וכן כאשר מדובר ברישום שהוא הגנתי בלבד.

במקרה אחר שנדון בישראל עלתה השאלה האם ניתן להצביע על חוסר תום לב של מבקש שאינו מיידע את רשם סימני המסחר לגבי שימוש בסימן המסחר על ידי צד שלישי.

העובדות: שתי בקשות הוגשו במקביל לרישום סימן מסחר זהה – המילה "LIV".

בקשה אחת הוגשה על ידי חברת JS, עבור שירותי מועדון לילה ואולם קוקטייל שונים. הבקשה השנייה הוגשה על ידי חברת פוד מייקרס, עבור שירותי הסעדה.

המחלוקת בין הצדדים היא הם מדובר בשירותים דומים, העלולים ליצור הטעיה בין סימני המסחר.

נפסק:הטענה העיקרית של JS היא שקיים שוני מהותי בין השירותים. שכן, החפיפה מתבטאת בהגשת מזון ושתייה. פעילות זו היא שולית לטענתה במועדני לילה, בשונה משירותי הספקת המזון של פוד מייקרס. פוד מייקרס לעומת זאת טענה שמדובר על שירותים דומים, מאותו הגדר.

הצדק הוא עם פוד מייקרס ויש לקבוע שמדובר בשירותים מאותו הגדר. שכן, אין חשיבות לאופי המסעדה המופעלת כרגע על ידי פוד מייקרס. שכן, אופי זה יכול להשתנות. השוואת השירותים הרלוונטיים לכל סימן מסחר צריכה להיעשות לפי פירוש סביר של פרטות סימני המסחר. בכלל זה, יש לפרש את המונח "שירותי מועדון לילה" מצד אחד ומסעדות מהצד השני.

גם אם מסעדת LIV של פוד מייקרס מספקת כיום ארוחת צהריים, פירוש סביר של המונח "מסעדה" כולל מסעדות מסוגים שונים. אלו כוללים מסעדות לבילוי ערב ואף בר-מסעדה.

כמו כן, יש חפיפה בין צרכנים המבלים במסעדות לאלו המבלים במועדוני לילה.