העובדות: תביעה להפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית, בארבע תמונות שצולמו בטיסות צילום.

התמונות פורסמו במשך מספר שנים ברשת החברתית של הנתבעת, אבל לא באתר האינטרנט העצמאי שלה

נפסק: לא ניתן לקבל את הטענה לשימוש הוגן של הנתבעת. אמנם הנתבעת היא מוסד ללא כוונת רווח שמטרותיו ברוכות, אך לא די בכך על מנת להצדיק את השימוש בתמונות.

הנתבעת פרסמה את התמונות ברשתות החברתיות, והמשתמשים שיתפו את הפרסומים וסימנו שאהבו אותם. בכל נהנתה הנתבעת. מאחר שמדובר בקהל יעד אוהד ישראל, שחלקו אינו מתגורר בישראל, מדובר בפגיעה בשוק הפוטנציאלי של התמונות. בנוסף, קיים ספק לגבי תחולת הגנת שימוש הוגן לגבי העתקת יצירה בשלמותה.

לא ניתן גם לקבל את טענת הנתבעת להגנת "מפר תמים":

לגבי שתי תמונות – הן פורסמו על ידי גורמים אחרים, כשאחת מהן עם קרדיט לתובע והשנייה עם קרדיט לצלם אחר. הנתבעת טענה שפנתה לגורמים שנחזו כבעלי זכויות היוצרים וקיבלה מהם היתר. אולם, הנתבעת לא הוכיחה מתן הרשאה. ובכל מקרה, גם אם ניתנה היה על הנתבעת לבקש את אישור התובע, שהוא הצלם, ולא לסמוך על אותם גורמים.

לגבי שתי התמונות הנוספות, הנתבעת טענה שנלקחו ממאגרי מידע "חינמיים", בהם לא צוין התובע כבעלים של זכויות היוצרים, טענה שלא הוכחה.

העובדות: ההתנגדות הוגשה נגד בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב, הכולל דמויות של גורדי שחקים המדמות מרכז עירוני, את המילה "STOLICHNYE" באותיות קיריליות, וכן את הביטוי "אוקטובר האדום", גם הוא באותיות קיריליות, המוצג באופן מעוצב. הבקשה לרישום סימן המסחר הוגשה עבור שוקולד, פרלינים ודברי מתיקה נוספים.

המתנגדת היא יצרנית הוודקה "סטולי" שמחזיקה במספר סימני מסחר, גם מילוליים וגם מעוצבים, הכוללים את המילה "STOLICHNAYA", שמשמעותה "מעיר בירה". המתנגדת טוענת שהרכיב המילולי בסימן המבוקש יוצר הטעיה, ולפחות קשר, בין סימני המסחר. כמו כן, המתנגדת טוענת שקיים דמיון מטעה ביחס לסימני המסחר המעוצבים הרשומים על שמה.

נפסק: המתנגדת טוענת שסימני המסחר שלה מוכרים היטב. בין היתר, הטענה מתבססת על החלטה קודמת של רשם סימני המסחר. אולם, חלפו מהחלטה זו 15 שנים. מאחר שמוניטין הוא דבר משתנה, סימן מסחר מוכר היטב יכול לאבד הכרה זו במרוצת השנים ולא ניתן להסתמך על ההחלטה לעניין זה. אולם, המתנגדת הציגה ראיות לגבי השימוש בסימן המסחר המילולי וכן בסימני המסחר המעוצבים שלה (לגבי תוויות המוצרים), הכוללים את הסימן המילולי. לאור ראיות אלו, יש לקבוע שסימני המסחר שבבעלותה מוכרים היטב ביחס לוודקה.

אמנם, חלו שינויים בתוויות המוצרים של המתנגדת לאורך השנים, ויש גם שוני בין התוויות השונות שנרשמו על ידה כסימני מסחר.

העובדות: סימן המסחר שהתבקשה מחיקתו, נרשם עבור רהיטים והוא בבעלות חברה ישראלית.

הבעלים של סימן המסחר הרשום שיווקה בישראל מוצרים מקוריים של חברת Berkline. בעלת הסימן היא זו שנתנה אחריות לרוכשים (ולא היצרנית), וכן פעלה בצורה עצמאית במסגרת מאמצי השיווק והפרסום.

חברת Berkline נקלעה לקשיים ופורקה. לאחר פירוק החברה, רשמה בעלת הסימן את סימן המסחר על שמה. מספר חודשים לאחר מכם נרכש המותג Berkline על ידי חברה אמריקאית, שהיא מבקשת המחיקה.

הנימוק המרכזי לבקשה למחיקת סימן המסחר הוא שסימן המסחר נרשם בחוסר תום לב.

נפסק: הכלל הוא שיש לבחון את שאלת תום הלב במועד הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר.

למרות העובדה שבעלת הסימן יצרה את השוק בישראל למוצרי Berkline, ועל אף שהייתה לה עצמאות בפעילות, המוניטין בסימן המסחר והזכות בו שייכים ליצרנית. לפי הדין, יבואן או מפיץ אינו קונה זכויות בסימן מסחר או במוניטין המשויך לסימן המסחר מעצם פעולות הייבוא והשיווק בלבד. מסקנה זו הייתה נכונה גם אם היה נחתם הסכם בלעדיות בין הצדדים.

זו משמעות הבחירה של בעלת הסימן להיות מפיץ ולא יצרן עצמאי. שכן, למרות שהכורסאות נמכרו על ידי בעלת הסימן, הן נשאו את סימן המסחר Berkline והצרכן קישר אותן עם Berkline. לבעלת הסימן שמור המוניטין כמשווק, מוניטין שיכול לסייע בשיווק המוצרים.

העובדות: תביעה לצו מניעה לגבי השימוש במותג ecofriend. המותג היה במקור בבעלות אחד התובעים. בשנת 2008 נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין התובעים לנתבעות, לעניין שיווק מוצרים תחת המותג. ההסכם קבע כי המוניטין יהיה בבעלות משותפת.

לאחר כ- 10 שנים שיתוף הפעולה עלה על שרטון, וכל צד עשה שימוש עצמאי במותג.

למרות הבעלות המשותפת, הנתבעת 1 רשמה סימן מסחר עבור המותג על שמה בלבד, ללא תיאום עם התובעים.

נפסק: לא ניתן לקבל את טענת התובעים להפרת סימן מסחר מוכר היטב ולגניבת עין. שכן, התובעים לא הוכיחו קיומו של מוניטין בסימן המסחר שהוא בבעלותם בלבד, או שמאמצי השיווק שלהם אם שהצמיחו מוניטין בסימן המסחר.

יש להכריע בתביעה בהתאם לדיני החוזים.

ההסכם כולל שני סוגי הוראות: החלק האופרטיבי – לעניין אופן שיתוף הפעולה, שכלל בלעדיות הדדית. כלומר, צד אחד ייצר רק עבור הצד השני, וזה ישווק אך ורק את מוצריו של הצד היצרן; החלק הקנייני – נקבעה בעלות משותפת במותג ובמוניטין הכרוך בו.

העובדות מגלות שהצדדים הפרו את החלק האופרטיבי של ההסכם באופן הדדי. אולם, על אף ששני הצדדים טוענים לביטול ההסכם, לא ניתן לומר שאכן כך. ייתכן שמדובר בהסכמה חדשה שנוצרה בדרך של התנהגות; וייתכן שמדובר בהפרות הדדיות ללא נקיטת צעדים משפטיים על ידי מי מהצדדים.

העובדות: הנתבעת עשתה שימוש בשמה של התובעת במסגרת מודעות ממומנות. נוסח המודעות היה: "מחפש את Bigapps? | אתה חייב גם לבדוק אותנו | globalbit.co.il"; "מחפש את Bigapps? | נסה את חברת הפיתוח הטובה ביותר | globalbit.co.il". שמה של התובעת, Bigapps, לא נרשם כסימן מסחר.

התובעת טענה לקיומן של כמה עוולות, ביניהן גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות.

נפסק: לשם הוכחת קיומה של גניבת עין יש להוכיח תחילה קיומו של מוניטין. האמצעים להוכחת מוניטין ישתנו בהתאם לנסיבות כל מקרה. עצם חיקוי כשלעצמו, אינו מספיק על מנת להוכיח מוניטין.

במקרה הנדון, קיימות ראיות מספיקות להוכחת משך השימוש בסימן המסחר, וכן לגבי השקעה בפרסום על ידי התובעת. כמו כן, השימוש שנעשה בסימן המסחר של התובעת על ידי הנתבעת, מעיד כי הנתבעת עצמה סברה שיש בסימן זה מוניטין. לכן, בנסיבות העניין ניתן לקבוע כי קיים מוניטין בסימן המסחר הרלוונטי.

יש להוכיח גם את היסוד השני של עוולת גניבת העין – חשש ממשי להטעיה. חשש להטעיה ייבחן לפי "המבחן המשולש" (מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; מבחן יתר נסיבות העניין), בצירוף מבחן השכל הישר.

כפי שנקבע בה"פ (ת"א) 506/06 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ ואח' נ' קרייזי ליין בע"מ ואח', עצם השימוש בשם התובעת כמילת קישור או מילת מפתח, לצורך קידום קישור ממומן מודעה בגוגל, אינו מהווה הפרה.