העובדות: בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר, שתיהן עבור הסימן ATTO  ושתיהן עבור כלי רכב. בקשה אחת הוגשה ע"י חברת BYD והשנייה ע"י חברת מובינג לייף.

נפסק: המבחנים להכרעה בהליך תחרות הם שלושה: מבחן מועד הגשתן של הבקשות לרישום הסימנים, מבחן היקף השימוש שעשה כל צד בישראל וכן מבחן תום הלב בבחירת הסימן המבוקש.

לגבי מועד הגשת הבקשה – אמנם אינו המבחן המשמעותי ביותר מבין השלושה, אך לעתים עשוי לקבל משקל נוסף בשל נסיבות המקרה. זאת כאשר הבקשה המאוחרת הוגשה רק לאחר שהתגלתה עובדת הגשת הבקשה המוקדמת. בעניינו, העדיפות לפי מבחן זה היא ל-BYD שכן היא הגישה את בקשתה לרישום מספר חודשים לפני מובינג לייף. מובינג לייף פעילה בישראל מספר שנים ורשמה את סימנה בסין. אולם, את הבקשה בישראל הגישה רק לאחר שנודע לה ש- BYD התחילה לפעול בישראל תחת הסימן ATTO. מובינג לייף גם שלחה ל-BYD מכתב התראה בעניין הפרת סימנה הרשום והמעוצב בסין. יוצא מכך שמובינג לייף נטלה סיכון משמעותי שלא תוכל להגן על זכויותיה בישראל.

לגבי מבחן היקף השימוש – היקף השימוש של כל צד נבחן באופן מהותי ואין עדיפות למי שהקדים בתחילת השימוש בסימן.

את היקף השימוש יש לבחון בשני מועדים – עד הגשת הבקשה, ומהגשת הבקשה עד מועד הדיון.

העובדות: תביעה בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית בשני צילומים.

התמונות פורסמו באתרי האינטרנט של הנתבעות ובעמוד הפייסבוק של הנתבעת 1.

נפסק: שתי התמונות הנן בגדר "יצירה אמנותית". על מנת שיצירות אמנותיות יזכו להגנה כיצירות מוגנות, עליהן לעמוד בשתי דרישות: דרישת הקיבוע אין חולק שהתקיימה; ודרישת המקוריות. בפסיקה נקבע כי כמעט בכל צילום ישנה מידת מקוריות מספקת, וכי רק במקרים נדירים מאוד אין די מקוריות בצילום באופן שבו הוא לא יהא מוגן בזכות יוצרים. גם במקרה הנדון לא מדובר באותם מקרים נדירים שבהם יש מקום לקבוע כי צילום נעדר מקוריות כמשמעה בחוק.

הפרת הזכויות הייתה עצם פרסומן של התמונות באתרי האינטרנט של הנתבעות, ובעמוד הפייסבוק של הנתבעת 1. פעולות אלו מהוות "העתקה" ו"העמדה לרשות הציבור".

הנתבעת 1 לא ציינה את שם התובע לצד התמונה. בכך הפרה את זכותו המוסרית.

יש לדחות את טענת הנתבעת לגבי הגנת "שימוש הוגן". אמנם, הנתבעת 1 אמנם איננה גוף מסחרי במהותה. אולם אין בכך כדי להעניק לה הגנת שימוש הוגן באופן אוטומטי בגין כל הפרת זכות יוצרים שנעשית על ידה. מעצם השימוש בתמונות, הפיקה הנתבעת 1 רווח ותועלת בדמות צבירת מוניטין כרשות מקומית בקרב תושביה ובקרב רשויות אחרות.

 מדובר בשימוש הפוגע בשוק הפוטנציאלי של התמונות.

העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר מילולי "סוויטלנד "SWEETLAND עבור שירותים שונים בתחום ממתקים,  שוקולד,  גלידות ועוגות.

מחלקת סימני מסחר דחתה את הבקשה בטענה שהסימן המבוקש חסר אופי מבחין והוא מהווה סימן מסחר תיאורי.

נפסק: השאלה לדיון היא האם הסימן המבוקש הינו בעל אופי מבחין אינהרנטי המכשיר אותו לרישום. אם לא, האם רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש.

נוהגים להבחין בין ארבע קטגוריות של שמות או מנוחים המשמשים במסחר: סימנים גנריים, תיאוריים, מרמזים, שרירותיים ודמיוניים. בין הקטיגוריות הללו נמתח ציר הנמשך מהסימנים הגנריים ועד הסימנים הדמיוניים. ציר זה מכונה "ציר התיאוריות". בקצה אחד (הקצה הדמיוני) נמצאים הסימנים בעלי האופי המבחין המולד. ובקצה השני, מצויים הסימנים שאינם כשירים לרישום.

לפי הפקודה סימן מסחר המתאר במישרין את הטובין שנועד לסמן אינו כשיר לרישום, אלא אם יוכח כי הוא בעל אופי מבחין. הדברים נכונים גם למילים בשפה זרה המהוות חלק מהשפה השגורה.

מידת התיאוריות של סימן מסחר נבחנת ביחס למוצרים או לשירותים אותם הוא מיועד לסמן.

כאשר סימן מסחר הוא צירוף של מספר מלים, שאלת כשירותו תבחן על פי משמעותו של שילוב כלל המילים יחדיו. כאמצעי עזר, המהווה שלב אחד בלבד בדרך לתשובה, ניתן לבחון את מרכיביו הנפרדים של הסימן, לעניין התיאוריות שבהם

המשמעות הנכונה של המילים המרכיבות את הסימן המבוקש היא "ארץ הממתקים", מקום המוקדש כולו לממתקים ומתוקים.

העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר להגביל את רישום סימן המסחר "כביסקל". הסימן התבקש עבור מכירה של מכונות כביסה, השכרת מכונות כביסה, אספקת שירותי כביסה ואספקת תכשירי כביסה. המערערת, מבקשת הרישום, פעילה בשוק המוסדי.

לאחר הגשת הבקשה התברר שקיים רישום קודם עבור הסימן ״כביסכל״. בין המערערת לבעלת הסימן "כביסכל" נחתם הסכם דו קיום. למרות זאת, רשם סימני המסחר דרש כי יתווסף סימן פתח תחת האות ק׳ להדגשת ההבדל בין שני הסימנים. המערערת הסכימה לכך. אולם, המערערת סירבה לדרישה נוספת לצמצום רשימת הסחורות באופן שלא תכלול מוצרים לשוק הביתי. בעקבות סירוב זה ניתנה החלטה הקובעת כי הרישום לעניין אספקת תכשירי כביסה יצומצם ל"שימוש מוסדי".

נפסק: ביקורת שיפוטית על החלטות רשם סימני המסחר, בהיותו ערכאה מקצועית בתחום רישום סימני המסחר, צריכה להיעשות בזהירות יתירה. כאמצעי יש להבדיל בין התערבות בית המשפט בהכרעותיה המשפטיות של הרשות המנהלית-מקצועית לבין התערבות בהכרעותיה העובדתיות. במקרה הנדון, יש להבחין בין קביעות הרשם ביחס לדמיון שבין הסימנים, קביעות הנמצאות בליבת שיקול הדעת המקצועי של הרשות, לבין הפרשנות המשפטית להוראות הפקודה, שביחס אליה אין לרשם יתרון מובהק על בית המשפט.

החשש להטעיה נבחן לפי מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וצינורות השיווק ומבחן יתר נסיבות העניין, אליו ניתן לצרף גם את מבחן ״השכל הישר״ כמבחן משנה.

העובדות: בקשה לרישום סימן המסחר "IN PURSUIT OF ANSWERS". הבקשה הוגשה עבור מכשור רפואי וכירורגי וכן שירותי רפואה וורטרינריה ושירותים מדעיים.

מחלקת סימני המסחר סירבה לרשום את הסימן בטענה שמדובר בסיסמה פרסומית, ולא בסימן מסחר. עוד נטען שלא מדובר בשם היכול לשמש כמזהה מקור של המוצרים והשירותים.

נפסק: על מנת לרשום סימן מסחר יש להראות שהסימן בעל אופי מבחין. כלומר כזה שייצור בידול ביחס למוצרים או שירותים המסופקים על-ידי אחרים. האופי המבחין של סימן מסחר הוא זה שמאפשר לציבור לזהות את השירות או המוצר כמגיעים ממקור מסוים. את האופי המבחין בוחנים ביחס למוצרים או לשירותים אותם נועד לסמן סימן המסחר הרלוונטי.

כשמדובר על צירוף של מספר מלים שאלת כשירותו של סימן מסחר להירשם תיבחן על פי משמעות שילוב כלל המילים יחדיו. השאלה היא האם שילוב המילים ניחן באופי מבחין, או שמא הוא מתאר או משבח. כאמצעי עזר בלבד, המהווה שלב אחד בדרך לתשובה, ניתן לבחון מידת התיאוריות של  מרכיביו הנפרדים של סימן המסחר.

במקרה הנדון, משמעות סימן המסחר היא "במרדף אחר תשובות". הסימן מורכב ממילים נפוצות וברורות לרבות הציבור. המבקשת אינה חולקת על כך שהסימן הוא מסר שיווקי, ולטענתה הוא מתאר את חזון החברה.