העובדות: בקשה לביטול עיצובים רשומים.

העיצובים  הרשומים  הם ממתקי  צמר גפן מתוק  המיוצרים בידי  מדפסות תלת-מימד.

הבקשה לביטול נסמכת על הטענה כי העיצובים הרשומים אינם כשירים לרישום לאור פרסומים קודמים.

נפסק: שני תנאי הכשירות הבסיסיים לקבלת הגנת עיצוב הם חידוש ואופי ייחודי.

תנאי החידוש הוא תנאי "טכני" הבודק זהות מהותית בין  העיצוב הנבחן לבין הפרסום הקודם. העיצוב לא ייחשב חדש אם הוא נבדל מהפרסום הקודם ב"פרטים שאינם מהותיים" כלשון החוק. בעקבות הדין האירופי, המהווה השראה לחוק העיצובים הישראלי, קיימת נטייה לפרש באופן מקל את התנאי של "פרטים  שאינם מהותיים". כלומר, ככל שיזוהו הבדלים ביחס לרכיבים בעיצוב כגון, קווי מתאר, צבע, מרקם וכו' יש לקבוע שהעיצוב הנבחן הוא חדש ביחס לפרסום הקודם. 

תנאי האופי הייחודי בוחן באיזו מידה יוצר העיצוב הנבחן רושם כללי שונה בעיני המשתמש המיודע ביחס לפרסום הקודם. ההשוואה איננה נעשית ביחס להבדלים פרטניים אלא בוחנים את הרושם הכללי שיוצר העיצוב. הבחינה תעשה בעיני המשתמש בהתחשב בשיקולים הבאים: מהו התחום בו מיושם העיצוב, האם מדובר בתחום רווי, מאפייני המשתמש המיודע, רמת ההיכרות שלו את התחום, רמת תשומת הלב שהוא מקדיש לתחום והשאלה האם הוא יכול לבצע השוואה ישירה,  וכן  מידת החירות  העיצובית של המעצב בפיתוח  העיצוב.

לא כל פרסום יילקח בחשבון בבחינת החידוש והאופי הייחודי.

העובדות: כתבות ומאמרים של עיתון "הארץ" הועתקו בשלמותם ופורסמו ללא היתר בפורום גולשים באתר האינטרנט "רוטר".

נפסק: השאלה המרכזית לדיון היא האם בנסיבות המקרה יש לבעל אתר האינטרנט אחריות בגין ההעתקה והפרסום. אין מחלוקת שהתובעת היא בעלת הזכויות בכתבות ובמאמרים.

חוק זכות יוצרים קובע כי הפרה ישירה תהיה גם במקרה שבו אדם "מרשה לאחר" לבצע פעולה הייחודית לבעל הזכויות (כגון העתקה, שידור, העמדה לרשות הציבור וכיו"ב). עם זאת, יש הסבורים כי יש להגדיר מקרה כזה כהפרה עקיפה.

הטלת אחריות יכולה להיות גם בשל אחריות שילוחית. כך במקרה שבו אדם "המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם" (לפי פקודת הנזיקין). התובעת טוענת לקיומה של אחריות שילוחית של האתר וזאת בעיקר לגבי פעולות שבוצעו על ידי מי שמכונים "מנהלים" או "מפקחים" בפורום הסקופים. לטענתה, אלו פעלו בשליחות ובאישור מכללא של הנתבעים.

עוד נטען להפרה עקיפה. טענה זו מתייחסת לעניין העמדה לרשות הציבור – כלומר לגבי פעולה על דרך עיסוק המקלה את הגישה ליצירה מפרה, במטרה להפיק רווח, וכל זאת בתנאי שהנתבע ידע או היה עליו לדעת שהיצירה הועמדה בהפרה. הטענה להפרה עקיפה מתייחסת גם לפעולת ההעתקה – כלומר, לגבי פעולות בעותק אשר הנתבע ידע או היה עליו לדעת בזמן ביצוען שמדובר בעותק מפר.

העובדות: ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פטנט רשום אשר כותרתו: שיטה ומכשיר לסינון תוכן היררכי, הנמצא בבעלותה של המשיבה.

בתמצית, עוסקת האמצאה במערכת ושיטה לסינון תוכן לא רצוי מדפי אינטרנט תוך מתן אפשרות לצפות ביתר התוכן שבדף באופן מותאם. לשם כך מתחשבת השיטה במבנה ההיררכי של הדף תוך ניתוח היכן מצוי התוכן האסור בתוך ההירכיה של הדף ומידת הדומננטיות שלו באותו חלק.

נפסק: בית המשפט הוא אכן בעל סמכות לדון בערעורים על החלטותיו של רשם הפטנטים. אולם, בין בית המשפט לרשם הפטנטים לא מתקיים יחס רגיל של ערכאת ערעור לעומת ערכאה ראשונה.

רשם הפטנטים הוא לא חלק ממערכת השיפוט הכללית, אלא מדובר ברשות מנהלית מקצועית ומומחית שיש לייחס משקל נאות לקביעותיה המקצועיות. בפרשנותו לחוק, בית המשפט צריך להתחשב בעמדת הרשות הרלוונטית, וככל שמדובר ברשות מקצועית יותר עוצמת ההתחשבות גוברת. רשם הפטנטים הוא גם הערכאה הדיונית שבחנה את הראיות. אולם, מקום שהחלטת הרשם חסרה הנמקה מסוימת, הסתמכה על שיקולים מוטעים ביחס לפרשנות הוראות החוק, או סטתה מהוראתו המחייבת של בית המשפט העליון, תועבר ההחלטה תחת שבט ביקורתה של ערכאת הערעור.

לעניין הנדון – המערערת עמדה על חמש עילות מרכזיות לפיהן היא מבקשת כי יבוטל הפטנט:

• העדר בחינה של הפטנט בידי הבוחן;
• רשלנות רבתי אינה טעות בתום לב;
• העדר חדשנות;
• העדר התקדמות המצאתית;
• תיאור לקוי של דרכי ביצוע.

העובדות: ערעור על החלטת בית הדין של רשות הפטנטים לדחות בקשה לרישום סימן מסחר "EVERYONE CAN CREATE". סימן המסחר התבקש לרישום עבור מוצרים דיגיטליים לעניין ציור, צילום, מוזיקה ווידאו. בהחלטה נקבע שמדובר בסימן מסחר הנעדר אופי מבחין מולד. עוד נקבע כי לא הוכח אופי מבחין נרכש.

נפסק: באופן כללי נהוג לדבר על "ציר התיאוריוּת" – ככל שסימן קרוב יותר לתיאור המוצר או תכונה מתכונותיו (נמצא בקצה העליון של ציר התיאוריות), תגבר הנטייה להותירו לשימוש הציבור. לשם כך ניתן להיעזר בקטגוריות המשמשות לסיווג סימני מסחר: שמות גנריים, תיאוריים, מרמזים, ושרירותיים או דמיוניים.

לא מדובר במדע מדויק. שמות מסוימים יכולים להיתפס כשייכים לשתי קטגוריות. לכן הסיווג נועד להוות לעזר ולשמש כלי להכרעה מושכלת.

רישום סימן מסחר הוא מהלך המפקיע למעשה סימנים מנחלת הכלל ובכך פוגע בחופש העיסוק, בתחרות החופשית ובחופש הביטוי של כלל הציבור. לכן, הליך רישום סימני המסחר מחייב זהירות רבה ואיזון בין האינטרסים השונים. במקרה של סימן אשר נמצא בתחום ביניים, נוטה הכף לכיוון אינטרס הציבור.

בחינת סיווגו של סימן נעשית בהקשר הטובין או השירותים הרלוונטיים. במקרה הנדון מדובר במדריכים המתוארים בין השאר ככלים ליצירת תוצרי תוכנה. ככאלה הם משמשים להנגשת שירותי חינוך בתחום של ציור, צילום, מוזיקה וכד'.

העובדות: תביעה בגין הפרת זכות יוצרים (הפרה עקיפה), ומכוח דוקטרינת ההפרה התורמת.

הנתבע העלה לערוץ YouTube שבבעלותו חמישה סרטונים המסבירים כיצד לגשת לאתר "סדרות". אתר "סדרות" מציג קישורים לצפייה ישירה ביצירות מוגנות. סרטוני הנתבע נועדו לאפשר למשתמשים לעקוף את הצווים שניתנו לגבי אתר "סדרות" על ידי בית המשפט המחוזי.

נפסק: הפרה עקיפה של זכויות יוצרים מתרחשת כאשר הנתבע מקל או מרחיב את הגישה ליצירה מוגנת שהועמדה לרשות הציבור ללא הרשאה. תנאי נוסף הוא שפעולת הנתבע נעשתה על דרך עיסוק, למטרת הפקת רווח והוא ידע או היה עליו לדעת שהעמדת היצירה לרשות הציבור נעשתה ללא הרשאה.

אין מחלוקת שמתקיימים התנאים לגבי היותן של היצירות מוגנות וכי הנתבע מקל גישה אליהן באמצעות הסרטונים.

לעניין התנאי של "על דרך עיסוק" – הנתבע מועסק כמנהל IT בחברת "צים", וטוען כי פעילותו בערוץ ה- YouTube היא בגדר תחביב בלבד. עם זאת, אין מחלוקת גם כי הנתבע פעיל מאוד במסגרת הערוץ, אשר זוכה לצפיות ולתגובות רבות, ואשר מהווה חלק משמעותי מחייו. ברור עוד שפעילות הנתבע במסגרת הערוץ עולה כדי עיסוק נוסף, וזאת לאור מקצועיותו בתחום המחשוב שאיננה מוטלת בספק; הקביעות וההמשכיות המאפיינות את פעילותו בתחום ואת פעילות הערוץ בפרט; וכן לאור מאפיינים מסחריים מסוימים, אשר יפורטו להלן במסגרת הדיון בשאלת הפקת הרווח.