העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב בצורת משולש:

הבקשה הוגשה לגבי מוצרי קוסמטיקה וניקוי, מכשירים מדעיים, משקפיים וטלפונים, תכשיטים, ביגוד, תיקים ונעליים, מוצרי נייר ושירותי פרסום ומסחר.

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את הסימן בטענה שמדובר בסימן מסחר הנעדר אופי מבחין, מאחר שמדובר בצורה בסיסית של משולש.

נפסק: אין מחלוקת שאין להקנות לאדם זכות שימוש ייחודית בצורות גיאומטריות בסיסיות באמצעות רישומן כסימני מסחר. עם זאת, אין מניעה לרשום צורות גיאומטריות שאינן בסיסיות או שהן מורכבות.

המבקשת לא הצליחה להוכיח שהסימן המבוקש הוא בעל אופי מבחין אינהרנטי או שהוא ב"תהליך" לרכישת אופי מבחין, בשל השימוש יחד עם הסימן PRADA באופן המאפשר את רישומו כבר עתה. במקרה הנדון מדובר בצורה פשוטה ובסיסית שנמצאת בשימוש נרחב של הציבור. כמו כן,   המבקשת טוענת לאופי מבחין עקב שימוש בסימן המסחר המבוקש. בנסיבות אלו, הנטל המוטל על המבקשת להראות שהציבור יקשר בין הצורה לבינה משתרע גם הוא על כל המוצרים והשירותים. זה לא הוכח.

הסימן שהתבקש לרישום אינו חריג בצורתו ממשולשים שווי שוקיים אחרים המשמשים הן כרכיבים בסימני מסחר והן כצורת המוצרים עצמם. כמו כן, סימן המסחר לא הוגבל לצבעים מסוימים. ייחודו של הסימן רק בכך שזוויותיו אינן חדות, אך גם תכונה זו היא מינורית ולא בולטת לעין.

העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר בשאלה האם ניתן לרשום סימן מסחר על בסיס יצירה ספרותית. סימן המסחר המבוקש הוא סימן מילולי "דירה להשכיר". רשם סימני המסחר קבע שסימן המסחר יירשם רק ביחס לחלק מהמוצרים שהתבקשו במסגרת הרישום. הבקשה הוגשה עבור סרטי וידאו, משחקי מחשב, תוכנות, ספרים, חוברות ואמצעי חינוך ובידור נוספים, משחקים וצעצועים, פרסומות ושירותי חינוך, בידור, ספורט ותרבות.

המבקשת היא ההוצאה לאור של הספר "דירה להשכיר". המבקשת טוענת שהסימן המבוקש משמש כמזהה מקור, בעיקר נוכח המוניטין הרב שהספר צבר ברבות השנים.

נפסק: כאשר מדובר על רישום סימני מסחר המהווים שם של יצירה המוגנת בזכויות יוצרים, נוצר החשש של הקניית הגנה העודפת על זו של זכויות יוצרים. זאת מאחר שזכות יוצרים היא מוגבלת בזמן ואילו סימן מסחר יכול להיות רשום לנצח.

בחינת המשפט המשווה מעלה שלא שוללים את היכולת לרשום סימן מסחר על יצירה ספרותית רק בשל האפשרות של הגנה העודפת. המסקנה היא שככל שיש הצדקה להכיר בסימן המסחר בהתאם לדיני סימני המסחר ולתכליות שהם באים לקדם, יש לאפשר מסחור מותגים ספרותיים. עם זאת יש להתמודד עם החשש מניצול סימני המסחר לשם הרחבת הגנת זכויות היוצרים, תוך עקיפת פקיעתן.

במקרה הנוכחי מדובר ביצירה בעלת מוניטין רב ומוכרת לכול בישראל; המערערת היא בעלת זכויות היוצרים ביצירה; אין ליצירה גרסאות נוספות או שונות; הוכח כי הצרכנים מקשרים באופן אסוציאטיבי בין השם "דירה להשכיר" ובין היצירה; והמערערת היא המשווקת היחידה שלה.

העובדות: בקשות לרישום סימני המסחר QUANTITY IS QUALITY (לא מעוצב) ו-TALENT IS GLOBAL, OPPORTUNITY IS NOT.  (לא מעוצב). הסימנים התבקשו לרישום עבור שירותים פיננסיים. מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את הסימנים בנימוק שמדובר בסיסמאות שאינן נתפסות בעיני הציבור כסימני מסחר.

נפסק: השאלה הנדרשת להכרעה היא האם יש בסימנים המבוקשים מידה מספקת של אופי מבחין מולד.

המבקשת מסכימה שמדובר בסיסמאות המשמשות לשיווק השירותים אותם היא מציעה. אף שאופן הבחינה של כשירות הרישום של סיסמאות אינו שונה מזה של סימנים אחרים, ציבור הצרכנים תופס סיסמאות באופן שונה מסימני מסחר אחרים.

רשימה לא ממצה של מבחני העזר להכרעה בשאלת כשירותן של סיסמאות לרישום כסימני מסחר כוללת: מספר המשמעויות של הסיסמה; האם הסיסמה מהווה משחק מלים; האם הסיסמה כוללת אלמנטים של הפתעה והמצאה, דמיון; האם הסיסמה מקורית או שדורשת מאמץ פרשני; מה המבנה התחבירי או הלשוני של הסיסמה והאם היא כוללת רכיבים סגנוניים כגון חריזה או מטאפורות.

יישום מבחנים אלה על הסימנים המבוקשים מוביל למסקנה שהם אינם כשירים לרישום.

לגבי הסימן QUANTITY IS QUALITY – לטענת המבקשת, הסימן הוא מעין משחק מלים העושה שימוש בשם החברה, Worldquant. משמעות המונח quant היא מומחה בניתוח וניהול מידע כמותי, כאשר תחום עיסוקה של המבקשת הוא quantitative analysis – איסוף כמות גדולה של נתונים מתחומים שונים ומגוונים לצורך ניבוי הצלחה של השקעות בשוק הפיננסי.

העובדות: התובע הוא כותב, מתרגם ומלחין שירים בתחום הזמר המזרחי. התובע רשם את עצמו בספרי אקו"ם כבעלים של יצירות רבות, ביניהן יצירה בשם "לנצח לאהוב".

הנתבע הוא זמר בתחום הזמר המזרחי. הנתבע קיבל מהתובע רשות לבצע 12 יצירות, ביניהן היצירה "לנצח לאהוב".

במסגרת מופע של הנתבע ששודר באינטרנט, טען הנתבע כי היוצר של היצירה "לנצח לאהוב" אינו התובע אלא הוא. בשל כך טוען התובע לפגיעה בזכותו המוסרית.

נפסק: השאלה העובדתית לדיון היא האם התובע הוכיח כי הוא היוצר של היצירה "לנצח לאהוב". אין חולק כי הרישום בספרי אקו"ם אינו קונסטיטוטיבי. עם זאת, לרישום בספרי אקו"ם יש מעמד ראייתי. הנטייה היא לסבור שרישום בספרי אקו"ם אינו נעשה בחלל ריק אלא מכוח בעלות. מנגד, הנטייה היא לסבור שמי שיש לו טענות נוגדות לגבי הרישום, יביע מחאתו ויפעל לתיקון הרישום, וככל שיקדים  – כן ייטב. כלומר, חלוף הזמן מחזק את הנטייה לקבוע כי מי שרשום בספרי אקו"ם כבעלי היצירה, הוא אכן יוצרה.

במקרה הנדון, מדובר ברישום שנוצר לפני זמן רב.  הנתבע לא חלק על כך אף שהפך לחבר אקו"ם כבר בשנת 2004. נסיבות אלו מבססות הנחה או מעין חזקה עובדתית כי התובע הוא אכן יוצר היצירה. על מנת להטות את הכף לטובתו, על הנתבע היה לספק ראיות סותרות.

העובדות: בקשה לביטול סימן מסחר הרשום עבור הביטוי WOMEN WHO CODE (מילולי) בשל העדר שימוש. סימן המסחר רשום עבור שירותים שונים שנועדו לקידום נשים ופעילויות חינוך.

מבקשת הביטול הגישה שתי בקשות לרישום סימני המסחר SHE CODES (מילולי ומעוצב). מחלקת סימני מסחר סברה שיש דמיון מטעה ביחס לסימן המסחר WOMEN WHO CODE.

נפסק: השאלה לדיון היא – האם הוכיחה מבקשת הביטול שבעלת הסימן לא עשתה בו שימוש בישראל בשלוש השנים שקדמו להגשת בקשת הביטול. אף אם יוכח כי לא נעשה שימוש כאמור, יש לבחון האם היו נסיבות מיוחדות במסחר המצדיקות את הותרת הסימן בפנקס. אף אם לא הוכחו נסיבות כאלו, נתון לרשם שיקול דעת שלא לבטל את הסימן הרשום.

תכלית סמכות הביטול של סימני מסחר רשומים היא שהפנקס ישקף את המציאות המסחרית ואת השימוש השוטף בסימני מסחר רשומים.

הנטל הוא על מבקשת הביטול להניח ראשית ראיה כי לא נעשה שימוש בסימן המסחר במשך שלוש שנים. אם תצליח, יעבור נטל הבאת הראיות לבעלת הסימן הרשום להוכיח שימוש. בעלת סימן המסחר נדרשת להוכיח קיומו של שימוש בתום לב, שאינו שימוש סמלי (token use).

המבחנים להוכחת שימוש בתום לב הם: מטרת השימוש – השימוש נעשה למטרות מסחר ולא רק על מנת להדוף טענת חוסר שימוש; עד כמה השימוש משמעותי; המשאבים שעמדו לרשות בעלת הסימן; במקרים המתאימים גם שימוש בודד יכול להספיק; טוב הראיות.