סימני מסחר הם כל שם או לוגו אשר מיועדים לזהות עסק, מוצר או שירות מסוימים.

הכוונה בשם היא ממש למילים או ביטויים עצמם, ללא תלות בעיצוב מסוים.

הכוונה בלוגו היא לכל רכיב גרפי, כלומר כיתוב מעוצב ו/או איורים או תמונות כלשהם.

למען שלמות התמונה יוסבר כי קיימים סוגים נוספים של סימני מסחר – ההגדרה של סימני מסחר בחוק כוללת: "אותיות, ספרות, מלים, דמויות או אותות אחרים או צירופם של אלה, בשני ממדים או בשלושה". המשמעות היא שהגדרה זו כוללת למעשה גם סימני מסחר תלת ממדיים וצלילים. אולם כאן נתמקד בשני הסוגים הראשונים, שהם הנפוצים ביותר.

רישום סימן מסחר מעניק לבעליו, באופן עקרוני, בלעדיות באותו סימן מסחר. בלעדיות כלומר, היכולת למנוע מכל גורם אחר מלעשות שימוש בסימן מסחר שהוא זהה או אפילו רק דומה לסימן שנרשם.

למה רק "באופן עקרוני"? כי היקף ההגנה (כלומר היקף הבלעדיות), אינו מוחלט. פרט לכך, לא כל סימן מסחר הוא כשיר לרישום. נסביר בהרחבה בהמשך.

לא הכל אפשר לרשום כסימן מסחר. הסיבה היא פשוטה – אי אפשר להעניק בלעדיות בשמות או בעיצובים שראוי לאפשר לכולם לעשות בהם שימוש. למשל, אם אני הבעלים של בית קפה, לא אוכל לרשום על שמי סימן מסחר עבור הביטוי "בית קפה", ולמנוע מיתר בעלי בתי הקפה מלעשות שימוש בביטוי זה.

וביתר פירוט –

לגבי סימני מסחר שהם שמות או ביטויים (כלומר, שאינם לוגו מעוצב) – נבדוק האם הם כשירים לרישום לפי שתי שאלות: 

1. עד כמה הסימן ייחודי – ככל שהסימן ייחודי יותר, גובר הסיכוי שיירשם. בלשון משפטית ייחודיות הסימן מכונה "אופי מבחין אינהרנטי".

בשפה פשוטה, סימן ייחודי/בעל אופי מבחין אינהרנטי הוא סימן מסחר שאי אפשר או קשה להבין ממנו מה המוצרים או השירותים המסופקים תחתיו. בנוסף, על סימן ייחודי להיות שונה מסימני מסחר הקיימים או המקובלים באותו תחום של מוצרים או שירותים.

לדוגמא, השם "website builder" עבור בניית אתרי אינטרנט ייחשב סימן לא ייחודי בכלל, ויהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לרשום אותו כסימן מסחר. לעומת זאת, השם "wix" הוא סימן ייחודי ואין שום בעיה לרשום אותו כסימן מסחר. אולם, אם המילה "wix" הייתה משמשת את כל הגורמים הפעילים בתחום בניית האתרים, הרי שהסימן לא היה נחשב כסימן בעל אופי מבחין אינהרנטי.   

2. כמה מוניטין צבר הסימן – יכולים להיות מקרים בהם יירשם סימן, אפילו שהוא לא ייחודי, אם הוא צבר מספיק מוניטין. כלומר, בזכות היקף השימוש בסימן, הציבור למד לזהותו עם המוצרים או השירותים המסופקים תחתיו. מה שמכונה בלשון משפטית "אופי מבחין נרכש". חשוב להעיר כי מוניטין עולמי בסימן לא בהכרח יסייע. יש להראות שסימן המסחר רכש מוניטין גם (או רק) במדינת ישראל.

עד כאן לגבי סימני מסחר שהם שמות.

ומה לגבי סימני מסחר שהם לוגו?

סימני מסחר מעוצבים יהיו באופן טבעי ייחודיים, בזכות העיצוב שלהם. לכן, ברוב המקרים ניתן יהיה לרשום אותם כסימני מסחר (בהנחה שהם אינם כוללים שם או ביטוי הפסולים לרישום. למשל, שם או ביטוי הזהים או הדומים לאלו הנכללים בסימן מסחר רשום או סימן מפורסם אחרים. כך גם לגבי סעיפים נוספים בחוק המונעים רישום שמות או ביטויים מסוימים. במקרים מסוג זה ייתכן ולא ניתן יהיה לרשום את הלוגו כסימן מסחר). מה שנישאר לשאול הוא מה היקף ההגנה שנקבל לגבי לוגו שנרשום כסימן מסחר?

באופן דומה לאמור לעיל, סימנים הכוללים דמויות או צבעים המשמשים באופן שגור את יתר המתחרים בשוק הרלוונטי יהיו זכאים להיקף בלעדיות מצומצם. כך למשל השימוש בצבע הירוק עבור מוצרי בריאות. כך גם לגבי שימוש בדמויות או צבעים המשמשים באופן תדיר להעברת מסר מסוים – למשל השימוש בסימן "V" כסימן המשבח מוצר או שירות מסוים, או שימוש בצבע זהב על מנת לשדר יוקרתיות.

דבר נוסף שחשוב לזכור, שנכון גם לגבי שמות/ביטויים וגם לגבי לוגו – היקף הבלעדיות/הגנה על סימן מסחר, אחרי שנרשם, תלוי בשאלת הייחודיות – כלומר, ככל שסימן יותר ייחודי, יהיה יותר קל לשכנע את בית המשפט כי אסור להעתיק אותו. כדאי לקחת שיקול זה בחשבון כאשר בוחרים שם או לוגו לעסק.

יש יתרון חשוב לרישום סימן מסחר שהוא שם לעומת רישום לוגו. רישום סימן מסחר שאינו מעוצב עשוי להעניק בלעדיות רחבה יותר בשם או בביטוי עצמם. כלומר, עשוי למנוע שימוש בשם זהה או דומה על ידי גורמים אחרים, גם אם הם עושים שימוש בעיצוב שונה – למשל, מניעת השימוש בשם "סמבה" תודות לרישום השם "במבה".

מצד שני, רישום סימן מסחר עבור שם מסוים לא יעניק הגנה על העיצוב של הלוגו בו אנו עושים שימוש. כך במקרה שמתחרה עושה שימוש בשם שונה לגמרי אולם בלוגו דומה.

הפתרון הטוב ביותר הוא כמובן הגשת בקשה עבור שניהם. אולם, מן הסתם רישום כפול כרוך בעלויות גבוהות יותר. לכן, ובמקרה של מגבלות תקציב נצטרך לבחון את השאלה מי מהשניים – השם או הלוגו – חשוב לנו יותר מבחינה מסחרית, וכן את השאלה מי מהם יזכה להגנה רחבה ויעילה יותר.

לפי מה שהסברנו עד עכשיו, התשובה הפשוטה היא: כל מי שמעוניין לקבל בלעדיות, בין אם צרה ובין אם רחבה, כדאי שירשום סימן מסחר. אלא שניתן לומר כי דווקא בעלי עסקים קטנים יותר, הם אלו שיותר חשוב להם לרשום סימני המסחר. נסביר מדוע:

היכולת למנוע שימוש בשם או בלוגו מסוימים מחייבת את אחד הבאים לפחות:

1. אם יש לנו סימן מסחר רשום;

2. אם צברנו מספיק מוניטין בשם או בלוגו מסוימים, גם אם לא רשמנו אותם כסימן מסחר.

אלא שיצירת מוניטין משמעותי במהלך פעילותו של העסק (בעיקר על ידי מאמצי שיווק וקידום מכירות) וגם הוכחת מוניטין כזה בבית משפט, הן משימות לא פשוטות ויקרות מאוד (בעלות גבוהה בהרבה מהעלות של רישום סימן מסחר). כלומר, עסקים שאינם יכולים להוכיח מוניטין משמעותי, ושלא רשמו סימן מסחר, עלולים למצוא עצמם ללא שום כלי משפטי, שימנע מגורמים אחרים שימוש בסימני המסחר שלהם או בסימנים דומים להם.

הליך רישום סימן מסחר מתחיל בהגשת בקשה לרשם סימני המסחר. על פניו פעולה טריוויאלית. בפועל, על המבקש להחליט החלטות שונות: 

1. האם סימן המסחר יכלול את שם העסק או את הלוגו בלבד, או שמא יצטרפו לאלו תוספות מילוליות אחרות; 

2. לגבי אילו שירותים ומוצרים יתבקש הסימן לרישום; 

3. לגבי לוגו – האם בצבע או בשחור לבן, והחלטות נוספות. 

בבסיס כל החלטה שיקולים שונים, לעיתים מורכבים יותר ולעיתים מורכבים פחות, שקצרה היריעה כאן מלפרט.

לאחר הגשתה, הבקשה לרישום סימן המסחר נבחנת על ידי מחלקת סימני מסחר שברשות הפטנטים. משך הבחינה עומד על כמספר חודשים, לפני שמתקבלת תגובה ראשונה מרשם סימני המסחר. אז נשלחת הודעת קיבול ולחלופין השגה – כלומר, רשם סימני המסחר מעלה נימוקים מדוע לא ניתן לרשום את סימן המסחר. אם יצליח המבקש להתגבר על ההשגה, תישלח הודעת קיבול.

אולם, בקיבול הבקשה לא די. לאחר הקיבול, רשם סימני המסחר מפרסם את הבקשה להתנגדויות. התנגדויות יכולות להיות מוגשות ממגוון נימוקים, בהם: טענה לדמיון מטעה לסימני מסחר של מתחרים, טענה כי סימן המסחר אינו עונה על דרישות החוק (למשל, אם מדובר בסימן גנרי) וכיו"ב. הליך ההתנגדות דומה מאוד להליך משפטי מלא וכולל הגשת כתבי טענות, תצהירים וסיכומים.

אפשרות אחרת היא שיוגשו במקביל שתי בקשות עבור סימנים דומים ועבור מוצרים או שירותים דומים. במקרים כאלו, רשם סימני המסחר יוזם הליך תחרות – כלומר, הליך שבמסגרתו יש לקבוע איזו מהבקשות היא עדיפה (לפי מבחנים של מועד הגשת הבקשה, היקף השימוש בסימן ותום הלב של המבקשים). בסוף ההליך, רק בקשה אחת תקובל לרישום ותפורסם להתנגדויות. במקרים מסוימים, ניתן להורות על רישום במקביל. גם הליך התחרות דומה מאוד להליך משפטי מלא.

כתבנו למעלה שרישום סימן מסחר מעניק לבעליו בלעדיות בשימוש בסימן הרשום. הבלעדיות של הבעלים של הסימן מאפשרת לו למנוע שימוש מפר בסימן הרשום על ידי גורמים אחרים.

עולה לכן השאלה – מה היקף הבלעדיות, או במילים אחרות, מה מהווה הפרת סימן מסחר?

ברור כי שימוש בסימן מסחר הזהה לסימן הרשום, עבור מוצרים או שירותים זהים, מהווה הפרה. אלא שהמושג "הפרת סימן מסחר" יותר רחב מכך. אין חובה שתהיה זהות מוחלטת בין הסימנים וגם לא מתחייבת זהות בין המוצרים/שירותים. הפרה תהיה גם כאשר מדובר בסימן שהוא "רק" דומה עד כדי הטעיה, וכאשר מדובר במוצרים או שירותים בתחומים קרובים "בלבד" (או בלשון משפטית, "מאותו הגדר").

על מנת לענות על השאלה האם מתקיימת הפרת סימן מסחר, בוחנים כל מקרה על פי מבחן המורכב משלושה מבחני משנה (מה שמכונה בפסיקה "המבחן המשולש"):

מבחן המראה והצליל – זהו המבחן המרכזי. במסגרת מבחן זה בית המשפט יבדוק את מידת הדמיון בין הסימנים. הדמיון ייבדק גם מבחינה ויזואלית וגם מבחינת המצלול.

• מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות – בית המשפט יבדוק במסגרת מבחן זה את הפער שקיים (אם בכלל) בין המוצרים או השירותים המשווקים תחת הסימן הרשום, לבין אלו המוצעים תחת הסימן המפר. במסגרת מבחן זה יבדוק בית המשפט האם המוצרים/שירותים מוצעים לאותם לקוחות, ועד כמה אלו מוצעים באותו ערוצי שיווק.
• מבחן יתר נסיבות העניין – במסגרת מבחן זה, כשמו, בוחנים את כל יתר נסיבות העניין אשר יש בהן להגביר או למנוע את החשש להטעיה.

בצד המבחן המשולש קיים מבחן השכל הישר. במבחן זה בודקים את מידת הדמיון שקיימת במסר הרעיוני, הקונספט, של הסימנים שבמחלוקת. אם מדובר במסר רעיוני דומה, ייתכן שתיקבע הפרה גם אם מדובר בסימנים שאינם דומים במראה ובצליל.

דבר נוסף שחשוב לזכור – סימנים מפורסמים (מה שמכונה בלשון משפטית "מוכרים היטב"), זוכים להגנה אפילו מרחיבה יותר. סימנים מפורסמים יכולים למנוע שימוש בסימנים הדומים להם, גם אם קיים קשר קלוש יותר בין המוצרים/השירותים הרלוונטיים. יתרה מכך, ייתכנו מקרים בהם תיקבע הפרה של סימנים מפורסמים אף אם אינם כלל רשומים. מובן כי כל מקרה ייבדק לפי נסיבותיו.

אפשרות אחת, שאינה ממצה ומקצועית, היא של חיפוש עצמי במאגר המקוון של רשם סימני המסחר.

הדרך המומלצת היא להסתייע בעורך דין על מנת להגיש בקשה לרשם סימני המסחר אשר יבצע חיפוש באמצעות הכלים הקיימים ברשותו. בקשה זו כרוכה באגרה.