על פי הגדרת החוק, סוד מסחרי הוא כל סוג של מידע עסקי שנותן יתרון לבעליו ביחס למתחרים שלו, ואשר נשמר בסוד. הגדרה רחבה זו מקיפה סוגים שונים של מידע: רשימת לקוחות, רשימת תפוצה, נוסחה, הרכב כימי חומר מסוים, דרך ייצור של מוצר מסוים ואפילו מתכון (הסוד המסחרי המפורסם ביותר – המתכון של קוקה קולה).

כל עוד נשמר הסוד, קיימת הגנה. כלומר, תיאורטית לנצח (למשל, מישהו מאיתנו יודע לייצר קוקה קולה בעצמו?).

חשוב להבין עם זאת כי אם מישהו אחר מגבש באופן עצמאי אותו מידע עסקי בעל ערך, מבלי לעשות שימוש בסוד המסחרי שלי, הוא רשאי להשתמש בו.

כשמו, סוד מסחרי הוא… "סוד". כלומר, אחד התנאים לקבלת הגנה על סוד מסחרי היא שמירה על סודיותו. אם לא שמרנו על סודיות, אנחנו עלולים לאבד את הבלעדיות במידע העסקי.

שמירה על סודיות לא מתמצה באי גילוי בלבד. יש לנקוט באופן אקטיבי בפעולות אשר יבטיחו את שמירת הסודיות. למשל, יש להחתים את כל הגורמים להם נחשף הסוד על הסכם סודיות (למשל ספקי שירות חיצוניים או עובדים של החברה). בנוסף יש לנקוט באמצעי הגנה מקובלים – למשל, אם חשפנו חלק קטן מהעובדים שלנו למידע סודי, ולא נקטנו אמצעים למניעת גילוי הסוד ליתר העובדים (כמו למשל מידור יתר העובדים מרשת המחשבים בארגון), אנחנו עלולים לאבד את זכותנו בסוד המסחרי.

אמנם, החוק כולל הגדרות רחבות יותר לגבי גזל סוד מסחרי. אלו כוללות גם מקרים בהם לא נחתם הסכם סודיות. עם זאת, כפי שמובהר בהחלטה הזו, עדיף לנקוט זהירות ולהחתים כל גורם שנחשף למידע על הסכם כתוב.

כפי שציינו לעיל, חלק מהסוגים של סודות מסחריים – למשל, דרך ייצור מסוימת או הרכב כימי של חומר מסוים – דומים במהותם לפטנט. ואכן, במקרים מסוימים, כדאי לשקול האם להגיש בקשת פטנט או דווקא לשמור על ההמצאה או הרעיון שלנו כסוד מסחרי. ישנם שיקולים לכאן ולכאן.

למשל, לרישום פטנט יש עלות כספית משמעותית ומדובר בפרוצדורה לא פשוטה כלל וכלל. בנוסף, פטנט מוגבל בזמן – עד 20 שנה, זאת לעומת ההגנה הלא מוגבלת בזמן המוענקת לסוד מסחרי.

מצד שני, חשוב מאוד לזכור שהחוק אינו מונע מגורמים מתחרים לגלות את הסוד המסחרי על ידי הנדסה חוזרת (reverse engineering), כלומר, פירוק המוצר הסופי על מנת לגלות כיצד הוא יוצר. כלומר, אם ניתן לגלות את הסוד המסחרי בדרך זו, לא תהיה לנו בעצם הגנה כלל אלא באמצעות פטנט.

חוק עוולות מסחריות מונה כמה הגדרות, רחבות למדי, לגזל סוד מסחרי. כל אחת מהגדרות אלו נחשבת "עוולה" שמקימה זכות לפיצויים:

• העתקת מידע סודי באמצעים פסולים או שימוש בו. כלומר, עצם השימוש, גם ללא העתקה פסולה מהווה גזל סוד מסחרי.
• שימוש בסוד מסחרי בניגוד לחיוב חוזי או חובת אמון. כלומר, גם אם לא חתמנו על הסכם סודיות מפורש, עדיין שימוש במידע סודי עלול להיחשב כגזל סוד מסחרי..
• קבלת סוד מסחרי או שימוש בו, כאשר ברור על פניו שהסוד הועבר למשתמש או לאדם אחר, בניגוד לשתי ההגדרות הקודמות. במילים אחרות, החוק מזהיר גם מ"עצימת עיניים". 

חוק עוולות מסחריות קובע פיצוי סטטוטורי (כלומר, ללא הוכחת נזק) של עד 100,000 ש"ח בגין כל "עוולה". כמוסבר לעיל.

במקביל ניתן לתבוע גם את הנזק בפועל, שיכול להתבטא באובדן הכנסות. למשל, גזל של רשימת לקוחות יכול להביא לפיצוי בגין הרווח שניתן היה להפיק מאותם לקוחות. פיצוי כזה יכול להיות במקרים מסוימים גבוה (ואף הרבה) יותר מ- 100,000 ש"ח. 
כמובן שהפיצוי אינו יכול להיות כפול – כלומר, לא יינתן גם פיצוי סטטוטורי וגם פיצוי על נזק בפועל.