העובדות: תביעה להפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית, בארבע תמונות שצולמו בטיסות צילום.

התמונות פורסמו במשך מספר שנים ברשת החברתית של הנתבעת, אבל לא באתר האינטרנט העצמאי שלה

נפסק: לא ניתן לקבל את הטענה לשימוש הוגן של הנתבעת. אמנם הנתבעת היא מוסד ללא כוונת רווח שמטרותיו ברוכות, אך לא די בכך על מנת להצדיק את השימוש בתמונות.

הנתבעת פרסמה את התמונות ברשתות החברתיות, והמשתמשים שיתפו את הפרסומים וסימנו שאהבו אותם. בכל נהנתה הנתבעת. מאחר שמדובר בקהל יעד אוהד ישראל, שחלקו אינו מתגורר בישראל, מדובר בפגיעה בשוק הפוטנציאלי של התמונות. בנוסף, קיים ספק לגבי תחולת הגנת שימוש הוגן לגבי העתקת יצירה בשלמותה.

לא ניתן גם לקבל את טענת הנתבעת להגנת "מפר תמים":

לגבי שתי תמונות – הן פורסמו על ידי גורמים אחרים, כשאחת מהן עם קרדיט לתובע והשנייה עם קרדיט לצלם אחר. הנתבעת טענה שפנתה לגורמים שנחזו כבעלי זכויות היוצרים וקיבלה מהם היתר. אולם, הנתבעת לא הוכיחה מתן הרשאה. ובכל מקרה, גם אם ניתנה היה על הנתבעת לבקש את אישור התובע, שהוא הצלם, ולא לסמוך על אותם גורמים.

לגבי שתי התמונות הנוספות, הנתבעת טענה שנלקחו ממאגרי מידע "חינמיים", בהם לא צוין התובע כבעלים של זכויות היוצרים, טענה שלא הוכחה. נטען גם שתמונות רבות של התובע קיימות בלא מעט אתרים שונים, לרבות מאגרי מידע ללא תשלום. אולם, גם אם תמונות זמינות באינטרנט ואף במאגרים חינמיים, עדיין קיימת חובה לבדוק האם מדובר ביצירה מוגנת. לכך יש להוסיף שהנתבעת היא גוף ציבורי גדול, שברשותו משאבים המאפשרים להתחקות אחרי קיום זכויות היוצרים. לכך יש להוסיף את העובדה שבשנת 2017 שילמה הנתבעת לתובע פיצויים במסגרת הסכם פשרה.

יש לדחות גם את הטענה לאשם תורם של התובע. גם אם תמונותיו מפורסמות ברחבי הרשת, לא ניתן להסיר את כולן. דווקא התנהלות התובע, המגיש לא מעט תביעות לבתי המשפט, מוכיחה שאין לו אשם תורם.

יש לדחות את דרישת התובע לפיצוי בשל פגיעה בזכות המוסרית, לעניין שלמות היצירה, שכן לא הוכח שהנתבעת "חתכה" את היצירות.

לגבי גובה הפיצוי בשל הפרת זכות היוצרים – יש לבחון את השיקולים המפורטים בסע' 56 לחוק זכות יוצרים. בנוסף יש לבחון את התנהלות הצדדים במהלך הדיון, אשר הגיעו להסדר דיוני שחסך זמן שיפוטי רב, והנתבעת אף הסירה את הפרסומים לאחר הגשת התביעה והבקשה לסעד זמני.

התביעה התקבלה.