העובדות: התובע והנתבע מפעילים חנויות לממכר פרחים. שמה של חנותו של התובע הוא "פרחי הדר" והיא ממוקמת בישוב צור משה. חנותו של הנתבע נקראת "פרחי חן" והיא ממוקמת בקניון סמוך לישוב תל מונד.

הנתבע עושה שימוש במודעות ממומנות באינטרנט ובאמצעים לקדם מודעות אלו כך שיופיעו במקרה שגולשים מבצעים חיפוש מסוים.

במקרה הנדון, חיפוש לפי "פרחי הדר צור משה" או "הדר פרחים צור משה" הוביל למודעת הנתבע כתוצאה ראשונה או שניה. המודעה, ובמקרים מסוימים, דף הנחיתה אליה הובילה, לא כללו פרטים של החנות של הנתבע, אלא רק את מספר הטלפון שלה. לעומת זאת, בחלק מהמקרים נעשה שימוש נוסף במילים "צור משה" או "הדר".

התובע טוען כי התנהלות הנתבע מהווה גניבת עין ומזכה אותו בפיצוי בשל הטעיית הלקוחות.

נפסק: עילה בגניבת עין דורשת הוכחה של קיומו של מוניטין וחשש סביר להטעית הציבור.

הפסיקה מגלה כי קיימת סובלנות לגבי שימוש בסימני מסחר של מתחרים במסגרת מודעות ממומנות. אולם, זאת בתנאי שהדבר לא כרוך בהטעיה לגבי זהותו של המוכר.

התובע טען כי אינו מתיימר לזכות כלשהי בביטוי "פרחי הדר". עם זאת, טען שאופן הפרסום מצד הנתבע הטעה לקוחות, וגרם להם לחשוב שהגיעו לעסקו של התובע ולא של הנתבע.

הראיות מגלות שהנתבע ואיש השיווק מטעמו מבצעים שינויים שונים בפרסום המודעות במטרה להגדיל את אחוזי הפניות לעסקו של הנתבע. למעשה, הנתבע פרסם באופן "טפילי" לאתרים אחרים. כך, המודעה הממומנת הוצגה למי שכלל בשורת החיפוש את המילים "פרחי הדר בצור משה". אולם המודעה הובילה לדף נחיתה שאין בו זכר לפרטי העסק של הנתבע, "פרחי חן". כך גם במודעה אחרת של הנתבע.

לעניין המוניטין – עצם אופן הפרסום ה"טפילי" מוכיח שהתובע נהנה ממוניטין. ראיה לכך היא טענת הנתבע כי מאז הפרסום הייתה עליה נאה במכירות.

לעניין ההטעיה – הטעיה נבחנת לפי "המבחן המשולש" (המשמש גם בדיני סימני המסחר) שיסודותיו הם: (א) החזות והצליל; (ב) סוג הסחורה וחוג הלקוחות; (ג) שאר נסיבות העניין. למבחן זה צירפה הפסיקה את מבחן השכל הישר, המתייחס למסר רעיוני של הסימנים הרלוונטיים.

במבחן המראה והצליל – עיצוב המודעה נועד להבליט את מילות החיפוש של הגולשים ואת מספר הטלפון של עסקו של הנתבע.

במבחן סוג הסחורה והלקוחות – שני העסקים עוסקים בממכר פרחים. מדובר במוצר שהצרכן אינו משקיע במחקר לפני רכישתו. אמנם, ישנם גולשים הבקיאים ברזי החיפוש באינטרנט ויבחינו שמדובר במודעה ממומנת. אולם, מדובר רק בחלק מהגולשים ואין ספק שלפחות חלק מהלקוחות יוטעו.

לגבי מבחן נסיבות העניין ומבחן השכל הישר – לאור התחכום בשיטת הפרסום והניסיון לטשטש סממנים מזהים, הוכח שהנתבע ביקש ליהנות ממוניטין התובע, תוך הטעית לקוחות. זאת על מנת להרחיב את קהל לקוחותיו ולהגדיל את היקף ההזמנות מעסקו.

התביעה התקבלה.