העובדות: הליך שכלל תביעה שכנגד, שהוגשה על ידי חברת אדידס. במסגרת התביעה שכנגד נטען שהנתבעת שכנגד (התובעת), עסקה בתיווך למטרת מכירת מוצרים מזויפים.

נפסק: הוכח שהנתבעת שכנגד, דיאנה, מפרסמת ומתווכת מוצרים מזויפים, בחשבונות המשתמש והאתר שלה. מדובר בפעילות המסתכמת בפעולות של תיווך או פרסום למכירה של המוצר המזויף. מכירת המוצרים בפועל נעשית על ידי אתר אחר (כמו עלי אקספרס או איביי), ולא על ידי דיאנה עצמה. דיאנה גם לא מספקת את המוצר המזויף ולא מבצעת את המכירה הישירה.

למרות האמור, מדובר בהפרת סימן מסחר רשום. לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, די להוכיח שנעשה שימוש בסימן זהה לסימן המסחר הרשום, עבור הטובין לגביהם נרשם, ואין צורך להראות הטעיה. דיאנה למעשה הודתה בהליך כי נעשה שימוש בסימן מסחר זהה לסימן המסחר של אדידס, עבור מוצרים הזהים למוצריה של אדידס.

התביעה שכנגד להפרת סימן מסחר התקבלה.