העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר עבור הביטוי "דירה להשכיר", לגבי שירותים מסחריים בתחום הנדל"ן, הכוללים השכרת דירות.

מחלקת סימני מסחר דחתה את הבקשה בטענה שמדובר בסימן תיאורי וכי המבקשת לא הוכיחה שהסימן מזוהה עם המבקשת (אופי מבחין נרכש).

נפסק: השאלה הנדונה – האם מדובר בסימן מסחר בעל אופי מבחין אינהרנטי; אם לא, האם הסימן המבוקש רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש.

נהוג למקם סימני מסחר על ציר – בקצה אחד סימנים גנריים, שלעולם לא יהיו כשירים לרישום; אחריהם סימנים מתארים שגם הם לא יזכו להגנה, אלא אם רכשו אופי מבחין כתוצאה משימוש; לאחריהם סימנים מרמזים, הדורשים מחשבה מהצרכן כדי לקשר בינם לבין הטובין; ובקצה הציר השני, סימנים מומצאים. השניים האחרונים זכאים להגנה.

מידת התיאוריות של סימני מסחר נבדקת ביחס לטובין או לשירותים הרלוונטיים. במקרה הנדון הצרכן הרלוונטי הם חברות ואנשים מתחום הנדל"ן וכן כלל הציבור. בהתאם, מדובר בסימן מתאר עד מאוד, שאינו דורש מחשבה כלשהי.

גם החלפת סדר המילים או שינוי המילים – "דירה להשכיר" במקום השימוש היום יומי בביטוי "להשכיר דירה" או "דירה להשכרה" – אינם מובילים למסקנה שונה.

המבקשת טוענת שפעילותה אינה מצומצמת להשכרת דירות. אולם, כאשר רשימת שירותים כוללת כאלו שסימן המסחר גנרי לגביהם, די בכך כדי לדחות את הבקשה לרישום סימן המסחר.

לגבי הטענה לאופי מבחין נרכש – נטל הראיה כבד יותר ככל שסימן המסחר קרוב לקצה הציר הגנרי. במקרה הנדון מוטל נטל כבד על המבקשת. אין בראיות המבקשת, הכוללות גם סקר צרכנים, כדי להוכיח קיומו של אופי מבחין נרכש. בפרט, המבקשת הציגה שימוש בסימן בגרסתו המעוצבת. אולם, הסימן המבוקש לרישום אינו מעוצב. הוכחת אופי מבחין לגבי הסימן המבוקש דורשת ראיות לגבי שימוש בסימן המילולי.

הבקשה לרישום סימן המסחר נדחתה.