העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר עבור השם "BLACK ICE" לגבי מוצרים להפצת ריח וריענון האוויר.

מחלקת סימני מסחר דחתה את הבקשה משום שנמצא שיצרנים אחרים עושים שימוש בישראל לשיווק מוצרים בריח "BLACK ICE".

המבקשת טענה בתשובה שהיא זו שהחלה לעשות שימוש במונח "BLACK ICE" כשם של ריח וסימן המסחר נרשם על שמה ברחבי העולם, ובכלל זה בארה"ב. המבקשת הוסיפה עוד שהדוגמאות שהציגה מחלקת סימני מסחר מכירות בכך שמדובר בשם קנייני שלה. מחלקת סימני מסחר עמדה בסירובה לרשום את סימן המסחר.

נפסק: ככל שסימן מסחר קרוב יותר לתיאור המוצר או תכונה מתכונותיו, תגבר הנטייה להותירו פתוח לשימוש הציבור. השאלה היא כיצד נתפס סימן המסחר בעיני הצרכן הישראלי – אם נתפס כמתאר תכונה מרכזית של המוצרים הרלוונטים, הרי שסימן המסחר אינו כשיר לרישום; אם הוא שרירותי בעיני הצרכן או מתאר מוצר של מקור יחיד, ניתן לרשום את הסימן.

שימוש מוגבל על ידי גורמים בודדים בתחום במילה מסוימת, אינו הופך את המילה לכזאת הנהוגה במסחר. אולם כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו.

במקרה הנדון, אין קשר בין הסימן המבוקש – BLACK ICE – למוצר הרלוונטי, שכן אין לקרח שחור (כינוי לקרח המצטבר על אספלט), ריח מיוחד. בהתאם, לא מדובר בסימן תיאורי. כמו כן, לפי ראיות המבקשת, היא זו שהחלה בשימוש בסימן המסחר על מנת לתאר ריח מסוים. ראיה לכך היא שאתרים בחו"ל משתמשים בשם על מנת לתאר ריח הדומה לריח המוצרים של המבקשת.

לאור האמור, נותר לבדוק האם שימוש בסימן המסחר על ידי אחרים הפך את הסימן המבוקש למתאר. רוב הפרסומים שהוצגו על ידי מחלקת סימני מסחר נעשו בחו"ל. בעיקרון, אין מניעה מהכרה בכך שמדובר בסימן המקובל למסחר בישראל על בסיס פרסומים בחו"ל. למשל, אם מדובר במוצרים הנשלחים לישראל ונמכרים בכמויות גדולות. כמו כן, ייתכנו מקרים בהם יש להשאיר סימן מסוים פתוח למסחר, רק על בסיס העובדה שהוא מקובל למסחר בחו"ל.

אולם, במקרה הנדון עובדה זו לא הוכחה. יתרה מכך, המבקשת הוכיחה שהיא אוכפת את זכויותיה כנגד מי שעושים שימוש לא מורשה בסימן המסחר שלה. מכל האמור עולה שמדובר בסימן מסחר שלא איבד את האופי המבחין שלו.

הבקשה לרישום סימן המסחר התקבלה.