העובדות: התובע והנתבעים מנהלים עסקים למכירת גלאי מתכות.

חיפוש בגוגל לפי שם העסק של התובע, "גן ארז" מעלה הודעות ממומנות של הנתבעים. הודעות אלו כוללות שימוש בשמו של התובע, כמו גם בווריאציות שונות של השם (כמו "גו ארז" או "גם ארז").

טענת התובע היא כי השימוש בשמו ובשם עסקו עולים כדי ביצוע עוולת גניבת עין.

נפסק: עילת גניבת העין דורשת את קיומם של מוניטין של התובע ושל חשש להטעיה.

לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, יש לסווג תחילה את השם הרלוונטי, לפי ארבע הקטגוריות של סימני מסחר – שמות גנריים; שמות תיאוריים; שמות רומזים; שמות שרירותיים/דמיוניים. הראשונים לא יזכו להגנה כלל ואילו האחרונים יזכו להגנה הרחבה ביותר.

במקרה הנדון מדובר בשם שרירותי, שהוא שמו הפרטי והמשפחתי של התובע. לכן, מדובר בשם שנהנה מההגנה הרחבה ביותר.

לגבי היסוד ההטעיה – הבחינה תהיה לפי מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הטובין וחוג הלקוחות; ומבחן יתר נסיבות העניין.

לגבי מבחן המראה והצליל – כאשר מדובר בשימוש בסימן מסחר זהה, אין צורך להוכיח הטעיה. כאשר קיימת תוספת מילולית או ויזואלית, יש להראות שמדובר בתוספת דומיננטית המבדלת בין השמות.

במקרה הנדון, הנתבעים עשו שימוש בשמות שכוללים את שמו של התובע או ווריאציות שלו, יחד עם תוספות שאינן דומיננטיות ושמשמעותן שולית לשם העסק. בין אלו: "גן ארז גלאי מתכות"; "גלאי מתכות לשטח ולגן ארז גלאי" ואחרים.

לגבי מבחן סוג הלקוחות, סוג הטובין וצינורות השיווק – אין מחלוקת ששני בתי העסק משתייכים לאותה "משפחה מסחרית" ופונים לאותו שוק לקוחות מצומצם. גם טענת הנתבעים כי הם מוכרים ציוד משלים שהתובע אינו מוכר, לא משנה מסקנה זו.

מבחן יתר נסיבות העניין והשכל הישר – אמנם שמו של אחד הנתבעים הוא ארז. עם זאת, לא הייתה שום סיבה לשלב את שמו עם המילה "גן" לשם יצירת השם "גן ארז". הדבר מעיד על שימוש במוניטין של התובע, בחוסר תום לב.

המסקנה היא שהשימוש בשם העסק של התובע נעשה באופן מכוון באופן שיש בו להטעות את הציבור.

התובע נדרש להוכיח קיומו של מוניטין על מנת לבסס עילה בגניבת עין. התובע לא הגיש חוות דעת וגם לא הציג ראיות אחרות שיש בהן כדי להוכיח מוניטין. עם זאת, התובע כן הציג ראיות מסוימות למוניטין שיש לו בענף. בנוסף, לא היה שום הגיון או סיבה לשימוש של הנתבעים בשמו של התובע ובשם העסק שלו, אלא לצורך ניצול המוניטין שבהם. גם העברת אחת החנויות של הנתבעים סמוך למקום עסקו של התובע – פעולה לגיטימית כשלעצמה – מלמד כי הנתבעים סבורים שעסקם ייבנה מסמיכות זו. כלומר, מעשי הנתבעים תומכים בטענת התובע לגבי המוניטין שצבר בתחום.

התביעה התקבלה.