העובדות: ערעור על החלטת רשם הפטנטים שלא להעניק פטנט למערער.

החלטת רשם הפטנטים קבעה שלא מדובר באמצאה הכשירה לרישום כפטנט, מאחר שהמערער לא הראה כיצד ליישם את האמצאה; מאחר שמדובר באמצאה הנוגדת את התיאוריות המדעיות הידועות; ומאחר שתיאוריה פיזיקלית כשלעצמה אינה ניתנת להגנה כפטנט אלא רק יישום שלה.

נפסק: ניתן להניח שתחשיביו המתימטיים של המערער נכונים ושהמודל הפיזיקלי שלו מבוסס. גם אז, לא מדובר באמצאה הכשירה לרישום כפטנט לפי חוק הפטנטים.

חוק הפטנטים דורש, בין היתר, כי אמצאה תהיה: מוצר או תהליך בתחום טכנולוגי; מועילה; בעלת שימוש תעשייתי.

לגבי מוצר או תהליך בתחום טכנולוגי – לפי בקשת הפטנט וטיעוני המערער, האמצאה היא תיאוריה פיזיקלית חדשה. אולם, הפסיקה קבעה כי תהליך טכנולוגי מוחשי משמעו ביטוי של תכונות פיזיות, בדבר כלשהו עליו מבוצעת האמצאה או באופי הפעולה שהמוצר או התהליך מבצעים. נדרש עוד "ביטוי ממשי בתחום טכנולוגי" ונקבע כי תיאוריה מדעית או נוסחה מתמטית ייחשבו רעיונות אבסטרקטיים נעדרי אופי טכני.

בחינת הבקשה לרישום הפטנט וטיעוני המערער מעלה כי אין בהם אותו תהליך טכנולוגי מוחשי.

לגבי הדרישה שהאמצאה תהיה מועילה וניתנת לשימוש תעשייתי – לפי הוראות העבודה של רשם הפטנטים, אמצאה צריכה להיות מכוונת ליישומים ספציפיים ומוגדרים כך שניתן יהיה לבחון מה הם התפקודים או הפעילות המובטחים של האמצאה. למשל, תהליכים לייצור חומר, מבלי שהוצג יישום ספציפי ומוגדר של אותו חומר, לא ייחשבו אמצאה כשירת פטנט.

כמו כן, אמצאה שלא ניתן ליישם בגלל מגבלות טכניות ממשיות או פערי ידע, אינה עומדת בדרישת המועילות.

במקרה הנדון, אין בבקשת הפטנט יישום ספציפי מוגדר ולא ברור כלל כיצד ניתן ליישמה, אם בכלל. לפי החומר הראייתי, האמצאה גם לא יושמה בפועל, במהלך השנים שבאו לאחר פרסומה.

אמנם, ניתן לרשום פטנט על יסוד הבטחת יעילות, גם אם זו לא מוכחת בפועל. אולם, לא כך במקרה שבו יש סיבה מבוססת לסבור שלא מתקיימת דרישת המועילות.

בנוסף, הבקשה אינה מקיימת את דרישת החוק לגבי דיות התיאור – כלומר, הבקשה אינה כוללת את כל הנתונים שיאפשרו ביצועה, מבלי להיזקק לצעד המצאתי נוסף. המערער לא הוכיח את טענתו לפיה המידע החסר בבקשת הפטנט מוכר ומובן לכל בעל מקצוע רלוונטי. לראיה, האמצאה לא יושמה מעולם בידי איש.

הבקשה לרישום הפטנט נדחתה.