העובדות: התובע הוא צלם מקצועי, בולט בתחומו ושזכה בפרסים שונים על עבודתו. התובע הוא היוצר של צילום אומנותי של מחזור ושופר עתיק ששימשו את הקהילה היהודית בקינשאסה קונגו.

הצילום פורסם באתר של הנתבעת, שהיא גוף המספק שירותי קהילה בעיר ערד, בחינם ושלא למטרת רווח. הפרסום היה במסגרת הודעה על קיום תפילת יום כיפור בשיתוף פעולה עם תנועת חב"ד. לאחר זמן קצר הועבר הצילום לארכיון האתר של הנתבעת.

נפסק: זכות יוצרים תהא ביצירה שהיא "מקורית". לפי הפסיקה קיימים שני מבחנים לבחינת שאלת המקוריות – מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה. שני אלו אינם מציבים רף גבוה בפני המבקש להגן על יצירתו בזכויות יוצרים.

במקרה הנדון, התובע הוכיח שמדובר ביצירה מקורית בבעלותו, הזכאית להגנה. כך בהשקעה הכרוכה בנסיעה לקונגו, וכך באלמנט האמנותי הקיים בצילום.

הנתבעת טענה שהשימוש שעשתה בצילום חוסה תחת הגנת "שימוש הוגן". דוקטרינת השימוש ההוגן נועדה לאפשר שימושים מסוימים שנתפסים כרצויים מבחינת התכלית החברתית שלהם. זאת, גם אם השימוש ביצירה מהווה הפרה של זכות יוצרים. מדובר בטענת הגנה שהנטל להוכיחה מוטל על הנתבע.

רשימת השימושים המהווים שימוש הוגן לפי החוק אינה רשימה סגורה. אולם, במקרה הנדון, קשה לראות כיצד השימוש של הנתבעת מהווה שימוש הוגן. ניתן לקבל את הטענה שלא הופק מכך רווח ושהמטרה – הזמנת מתפללים לתפילה – היא ראויה וערכית. עם זאת, אין בכך להצביע על החשיבות שבשימוש דווקא בצילום נושא התביעה. בהתאם, נדחית הטענה לשימוש הוגן.

הנתבעת טוענת עוד להגנה הקבועה בחוק לעניין "מפר תמים", שכן התמונה נלקחה מאתר האינטרנט של חב"ד. יש לדחות טענה זו. על הנתבעת להוכיח שלא ידעה ושלא היה עליה לדעת שהיא עושה שימוש ביצירה מוגנת. לא די בהוכחת מצב נפשי סובייקטיבי של תום לב. יש להראות גם לפי מבחן אובייקטיבי שלא ניתן היה לחשוד בקיומה של זכות יוצרים. כמו כן, המילים "זכויות יוצרים" או הסימן © שוללים את יסוד ה"תמימות" ומקימים חזקה שהמפרסם הוא הבעלים של זכויות היוצרים. לפי הפסיקה, הגנת מפר תמים מצומצמת למקרים חריגים בהם הגנת זכויות יוצרים יכולה להיות מוטלת בספק. למשל, במקרה של יצירות ישנות שניתן לסבור שהפכו כבר לנחלת הכלל.

התביעה התקבלה.