העובדות: חברה לניהול פרויקטים העסיקה קבלן משנה. לטענת החברה, היא לימדה את קבלן המשנה את רזי המקצוע וחשפה בפניו סודות מסחריים.

החברה טענה עוד כי קבלן המשנה פתח חברה משלו, פונה באמצעותה ללקוחותיה של התובעת ומציע שירותים זהים לשלה.

החברה מבקשת צו מניעה זמני שימנע פניה והתקשרות ללקוחותיה.

נפסק: בבחינת בקשה לסעד זמני על ביהמ"ש לשקול שני מרכיבים: סיכויי התביעה; מאזן הנוחות. כמו כן, יש לשקול שיקולי צד ויושר, בהם תום הלב של בעלי הדין ושיהוי.

בשלב הסעד הזמני לא נדרשת הצגת ראיות בהיקף הנדרש לטובת פסק דין. די להצביע על כך שלא מדובר על תביעת סרק ושמדובר בשאלה רצינית שראויה להתברר.

התובעת לא הציגה הסכם חתום כלשהו המטיל על הנתבע הגבלה כזו או אחרת בגין קניין רוחני. לא הוצגה גם ראיה המבססת גזל סוד מסחרי. סביר להניח שאם רשימת הלקוחות הועברה לנתבעת אך ורק לשם ביצוע עבודות עבור התובעת, היה לכך עיגון בכתב.

כאמור, לב העניין הוא העובדה שאין הוכחה שבמסגרת קשרי העבודה הוטלה מגבלה כלשהי על המשיב בגין קניין רוחני. בנסיבות אלו, צו מניעה זמני משמעו שלילת חופש העיסוק של הנתבע.

הבקשה לסעד זמני נדחתה.