העובדות: תביעה בטענה להפרת עיצובים בתחום האופנה. 

לטענת התובעת, הנתבעת מייצרת, משווקת ומוכרת פריטי אופנה הדומים מאוד עד כדי זהות לפריטי אופנה מקוריים של התובעת. בנוסף, התובעת טענה להעתקת התווית של הבגדים הן בעיצוב והן בדרך של החלפת הביטוי המקורי "Got to have it" בביטוי "Get to love it". 

מעשים אלו עולים לטענת התובעת כדי הפרת עיצובים לא רשומים לפי חוק העיצובים, המוגנים לתקופה של שלוש שנים וכן מהווים גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות. 

נפסק: התובעת לא הציגה ראיות המוכיחות עיצוב עצמי מקורי של הדגמים נושא ההליך. טענת התובעת לעיצוב עצמי לפי מקורות השראה אינה מספיקה והיה עליה להציג ראיות מוחשיות, גם אם חלקיות כמו סקיצות ראשוניות, שאכן מדובר בעיצוב מקורי. שמירת ראיות אלו מתבקשת לאור הפנייה במכתבי התראה לבתי עסק בגין דגמים שונים שלטענתה התובעת הועתקו. לכל הפחות היה צורך להציג ראיות אלו לגבי דגמים שאינם חלק מההליך ואשר נטען לגביהם כי גם הם מועתקים לאחר הגשת התביעה. הדברים מתחדדים לאור העדות מטעם התובעת כי אכן קיימים סקיצות ושרטוטים בשלב ההתחלתי של עיצוב הדגמים, לפחות בחלק מהמקרים.

די באמור כדי לדחות את התביעה. אולם, התובעת כשלה גם בהוכחת ההעתקה ע"י הנתבעת. שכן, התובעת ביקשה להציג ראיות לשיווק דגמים הדומים לשלה בחנויות מסוימות. עם זאת, לא הוכח כי מדובר בדגמים שסופקו לחנויות אלו על ידי הנתבעת, על אף שהיא אכן אחד הספקים שלהן. התובעת גם לא סיפקה עדות של גורמים הקשורים לאותן חנויות להוכחת נקודה זו.

לעניין הטענה להעתקת התווית – בחינת התוויות מגלה שוני מובהק מבחינה חיצונית, בהיבט גודל ופרופורציה ולעתים אף בצבע. צבע הדפוס שונה גם כן – זהב אצל התובעת וכסוף אצל הנתבעת. הטקסטים הנכללים על התוויות אינם זהים ובנוסף מדובר במשפטים גנריים שלא ניתן לייחס לתובעת מקוריות ממשית כלשהי בגינם, והתובעת הודתה במפורש גם אין לה זכויות בטקסט. כך גם לגבי השימוש בצורת הלב הגנרית על גבי שתי התוויות.

התביעה נדחתה.