העובדות: התובעת היא מעסיקתו לשעבר של הנתבע.

התובעת טוענת כי הנתבע, אשר היה עובד בכיר אצלה, עשה שימוש בנתונים שהם סודות מסחריים שלה, לצורך התקשרות עם לקוחותיה במקום עבודתו הבא.

נפסק: ראיות התובעת בהליך אינן מבססות קיומו של סוד מסחרי. כך למשל, הטענה לגבי מחירי שוק – לפי החוק לא ייחשב סוד מסחרי מידע שהופך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים של העובד. מחירי שוק הם סוג מידע כזה. התובעת גם לא פירטה באופן הנדרש את אופן שמירת המידע בסודיות.

עם זאת, חלק מהמידע הנדון מהווה "מידע קונפידנציאלי". הכוונה היא למידע פנימי עדכני, שלא חשוף בפני גורמים חיצוניים, ויכול לתרום לכל מתחרה. שימוש במידע כזה יכול להיחשב הפרה של חובות האמון ותום הלב, גם אם לא הוכח סוד מסחרי באופן מובהק.

לכך יש להוסיף כי הטענה של הנתבע כאילו פרטי ההתקשרות של התובעת עם לקוחותיה מפורסמים באינטרנט נסתרה. כמו כן, לא הוכח כי הנתבע היה יכול לקבל את המידע לגבי ספקים מתחרים של התובעת מהלקוחות. הוכח עוד כי הנתבע פעל כשהיה עדיין מועסק ע"י התובעת (בתקופת ההודעה המוקדמת) לבצע הזמנה עבור מעסיקתו החדשה, תוך ניצול מידע קונפידנציאלי. מידע זה איפשר לו להציג הצעה של מוצר איכותי יותר במחיר מתחרה.

עוד הוכח שהנתבע העביר בסמוך לאחר סיום עבודתו הצעות מחיר ללקוחות התובעת, לרבות כאלו שלא הכיר לפני שהועסק על ידה.

התביעה התקבלה.