העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר להגביל את רישום סימן המסחר "כביסקל". הסימן התבקש עבור מכירה של מכונות כביסה, השכרת מכונות כביסה, אספקת שירותי כביסה ואספקת תכשירי כביסה. המערערת, מבקשת הרישום, פעילה בשוק המוסדי.

לאחר הגשת הבקשה התברר שקיים רישום קודם עבור הסימן ״כביסכל״. בין המערערת לבעלת הסימן "כביסכל" נחתם הסכם דו קיום. למרות זאת, רשם סימני המסחר דרש כי יתווסף סימן פתח תחת האות ק׳ להדגשת ההבדל בין שני הסימנים. המערערת הסכימה לכך. אולם, המערערת סירבה לדרישה נוספת לצמצום רשימת הסחורות באופן שלא תכלול מוצרים לשוק הביתי. בעקבות סירוב זה ניתנה החלטה הקובעת כי הרישום לעניין אספקת תכשירי כביסה יצומצם ל"שימוש מוסדי".

נפסק: ביקורת שיפוטית על החלטות רשם סימני המסחר, בהיותו ערכאה מקצועית בתחום רישום סימני המסחר, צריכה להיעשות בזהירות יתירה. כאמצעי יש להבדיל בין התערבות בית המשפט בהכרעותיה המשפטיות של הרשות המנהלית-מקצועית לבין התערבות בהכרעותיה העובדתיות. במקרה הנדון, יש להבחין בין קביעות הרשם ביחס לדמיון שבין הסימנים, קביעות הנמצאות בליבת שיקול הדעת המקצועי של הרשות, לבין הפרשנות המשפטית להוראות הפקודה, שביחס אליה אין לרשם יתרון מובהק על בית המשפט.

החשש להטעיה נבחן לפי מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וצינורות השיווק ומבחן יתר נסיבות העניין, אליו ניתן לצרף גם את מבחן ״השכל הישר״ כמבחן משנה. מבחן המראה והצליל הינו המרכזי מבין שלושת המבחנים.

לגבי מבחן המראה והצליל – החלטת הרשם קבעה כי חלק הארי של שני הסימנים זהה ולכן ״מרכז הכובד״ של ההבדל ביניהם מתרכז רק בסיומות שלהם. אולם,  בשל זהות ההגייה של ק' וכ' והזהות באחת ל', הבידול אפשרי רק בסימני הפיסוק – פתח מתחת לאות ק׳ בסימן ״כביסקל״ וחולם בסימן ״כביסכל״.

לעניין קיומו של דמיון מטעה, די במצב של ״תהייה״ שמא איזה קשר בין הסחורות המסומנות בשני סימני המסחר כדי לפסול את הסימן השני. בנוסף, התחילית ״כביס" בסימנים היא גנרית, שאינה קיימת במספר רב של סימני מסחר נוספים. המסקנה היא שהכרעת הרשם לדמיון מטעה מבחינת המראה והצליל היא נכונה.

לגבי מבחן סוג הסחורות וצינורות השיווק – קיים הבדל משמעותי ביניהם. המערערת פונה בעיקר לשוק המוסדי, ובעלת הסימן "כביסכל" לשוק הפרטי. לכן,  מבחן זה אינו מצביע על חשש להטעיה.

לגבי מבחן יתר נסיבות העניין ומבחן ״השכל הישר״ – מבחן ״השכל הישר״ מתייחס למסר רעיוני כלשהו הנובע מהסימן. בהשוואת משמעות הסימנים של ״כביסקל״ ו-״כביסכל״ – ״כביסה קלה״ (במובן של ״easy״), לעומת ״כביסה לכל״ (במובן של ״all״) – אכן עולה ביניהם שוני מסוים. אולם, לא מדובר בשוני שיתרום לבידול רעיוני מובהק ביניהם וימנע באופן ברור את הטעיית הצרכנים.

לאור כל האמור יש להותיר על כנה את קביעת הרשם בנוגע לדמיון מטעה בין הסימנים.

יש להכריע עוד במעמדו של הסכם הדו קיום בין המערערת לבעלת הסימן "כביסכל". לעניין זה, יש להבחין בין שני מקרים בהם נחתם הסכם דו קיום – הראשון, בו קיימת בקשה לרישום סימן מסחר אשר קדם לה רישום של סימן מסחר דומה; השני, כאשר מדובר על שתי בקשות מקבילות עבור סימני מסחר דומים.

סקירת הדין האנגלי והאמריקאי מגלה כי לרשם במדינת אלו אין שיקול דעת והוא מחויב לפעול בהתאם להסכם דו קיום המוגש לו. המערערת הפנתה גם לדינים נוספים – הדין באיחוד האירופי, באוסטרליה, בהונג-קונג ובפינלנד. לטענתה, רשם סימני המסחר בהם נדרש לסמוך על בעלי סימן המסחר הקודם ולא להתחשב באפשרות של הטעיית צרכנים.

 ייחודיותו של הדין הישראלי היא בכך שלרשם שיקול דעת מיוחד באישור ההסכם אליו הגיעו שני מגישי בקשות מקבילות. לאור הדין הזר, אין לקבל את עמדת רשם סימני המסחר – שיקול הדעת נתון לו רק במקרה של בקשות מקבילות ולא במקרה שבו בעליו של סימן רשום קיים נותן הסכמתו לסימן מסחר שהתבקש לרישום. אמנם, לשון החוק מדברת על "נסיבות מיוחדות" המאפשרות שיקול דעת לרשם סימני המסחר האם לאשר הסכם דו קיום. אולם, יש לפרש את לשון החוק כך ששיקול הדעת שניתן בו אינו מתייחס למקרה שבו מדובר בהסכמה של בעלי סימן רשום קיים לבקשה מאוחרת יותר לרישום סימן מסחר דומה. במקרה כזה חובה על הרשם לכבד את הסכם הדו קיום. שיקול הדעת לעניין "נסיבות מיוחדות" המאפשרות רישום מקביל מתייחס למקרים דוגמת שימוש בתום לב ללא קשר להסכם או מצב בו שני סימני המסחר דומים אך אינם נמצאים בשימוש במסגרת אותו נתח שוק.

אמנם, הרשם אמון על אחת מהתכליות המרכזיות של דיני סימני המסחר בישראל – הגנת הצרכן מהטעיית היצרנים. אולם, הסכם דו-קיום בין צדדים, אשר להם האינטרס הרב ביותר לשמירה על האבחנה בין מוצריהם, לוקח בחשבון באופן אינהרנטי את השיקול הצרכני בהסכם. הסכם הדו קיום הוא בעצם "שומר הסף" האחראי על הגנת האינטרס הציבורי.

יתרה מזאת, התערבות הרשם והגבלת רשימת המוצרים עלולה להביא לעיוות דין מסוים, שיפגע גם בצדדים להסכם וגם באינטרס הציבורי. כך גם במקרה הנדון – הגבלת תחולת הרישום לגבי השוק המוסדי תאפשר לצד שלישי להשתמש בסימן המסחר של המערערת וליהנות מהמוניטין אותו צברה.

הערעור מתקבל. סימן המסחר של המערערת יירשם ללא הגבלת סוגי הסחורות המבוקשות לשימוש מוסדי.