העובדות: ערעור על החלטת בית הדין של רשות הפטנטים לדחות בקשה לרישום סימן מסחר "EVERYONE CAN CREATE". סימן המסחר התבקש לרישום עבור מוצרים דיגיטליים לעניין ציור, צילום, מוזיקה ווידאו. בהחלטה נקבע שמדובר בסימן מסחר הנעדר אופי מבחין מולד. עוד נקבע כי לא הוכח אופי מבחין נרכש.

נפסק: באופן כללי נהוג לדבר על "ציר התיאוריוּת" – ככל שסימן קרוב יותר לתיאור המוצר או תכונה מתכונותיו (נמצא בקצה העליון של ציר התיאוריות), תגבר הנטייה להותירו לשימוש הציבור. לשם כך ניתן להיעזר בקטגוריות המשמשות לסיווג סימני מסחר: שמות גנריים, תיאוריים, מרמזים, ושרירותיים או דמיוניים.

לא מדובר במדע מדויק. שמות מסוימים יכולים להיתפס כשייכים לשתי קטגוריות. לכן הסיווג נועד להוות לעזר ולשמש כלי להכרעה מושכלת.

רישום סימן מסחר הוא מהלך המפקיע למעשה סימנים מנחלת הכלל ובכך פוגע בחופש העיסוק, בתחרות החופשית ובחופש הביטוי של כלל הציבור. לכן, הליך רישום סימני המסחר מחייב זהירות רבה ואיזון בין האינטרסים השונים. במקרה של סימן אשר נמצא בתחום ביניים, נוטה הכף לכיוון אינטרס הציבור.

בחינת סיווגו של סימן נעשית בהקשר הטובין או השירותים הרלוונטיים. במקרה הנדון מדובר במדריכים המתוארים בין השאר ככלים ליצירת תוצרי תוכנה. ככאלה הם משמשים להנגשת שירותי חינוך בתחום של ציור, צילום, מוזיקה וכד'. ביטוי אשר מתייחס למדריכים אלה כ"כל אחד יכול ליצור", מתאר-משבח את איכותם ואת תוצאת שימוש בהם. מדובר במשפט רגיל אשר השימוש בו הוא בהתאם למובנו הלשוני המקובל. על מנת שסימן ייחשב כנוטה לכיוון התיאוריות, הוא אינו מחויב לכלול את כל הטובין או השירותים הרלוונטיים ולתאר את מכלול תכונותיהם.

כמו כן, המערערת לא הוכחה אופי מבחין נרכש.

המערערת מסתמכת על רישום סימן המסחר במדינות אחרות. יש אכן צעדים להגברת הרמוניה של דיני הקניין הרוחני, ובכלל זאת מוכנסים תיקוני חקיקה בהתאם להסכמים ואמנות רלוונטיים. עם זאת, עדיין מדובר בדין מקומי אשר המחוקק הורה כי עליו להיבחן באופן עצמאי. המערערת גם לא הציגה באופן מלא את הנסיבות בהן נרשם סימן המסחר במדינות אלו.

טענה חילופית היא להחלת תנאים מקלים בשל רישום במדינת המקורית של המערערת. אולם, גם לפי טענה זו נדרשת הוכחת אופי מבחין מסוים. לעומת זאת, המערערת לא המציאה ראיות לאופי מבחין נרכש.

הערעור נדחה.