העובדות: תביעה בטענה להפרת זכויות יוצרים, בסדרת אגרטלים לנוי מקרמיקה, המזכירים בצורתם בלונים בצורות שונות והמכונים "כדי בלון".

נפסק: דיני זכויות יוצרים נועדו ליצור תמריץ לייצור טובין ציבוריים, שכוחות השוק כשלעצמם אינם נותנים תמריץ מספק ליצירתם. כמו כן, ההגנה נועדה לתמרץ את הביטוי ואת המאמץ היצירתי של היוצר. יש לאזן בין ההגנה על הקניין הרוחני של היוצר לבין חופש הביטוי וחופש התחרות.

הנתבעת טענה שכדי הבלון של התובעת אינם יצירה אמנותית ולכל היותר מוצר שהיה ראוי להירשם כעיצוב. הפסיקה הבחינה בין מוצר פונקציונלי, שאינו ראוי להגנת זכות יוצרים, לבין יצירה אמנותית, לפי מטרת המוצר: האם זו היא התבוננות בו, או שיש לו גם תפקיד פונקציונלי, שנועד לשרת מטרה מסוימת. כדי שמוצר פונקציונלי יזכה להגנת זכות יוצרים, נדרשת ממנו, בנוסף לדרישות היצירתיות והמקוריות גם אמנותיות.

כדי הבלון הם אמנם בעלי אלמנט פונקציונלי, שכן ניתן לעשות בהם שימוש כאגרטל לפרח. עם זאת המוצר בכללותו עונה על דרישת האמנותיות, שנכנס לגדר "יצירת פיסול". מדובר בכלי המיוצר בעבודת יד על ידי התובעת שמלבד היותו אלמנט דקורטיבי יש בו אלמנט אמנותי. יצירת הקרמיקה של הבלון היה כדי לדמות את בנה של התובעת (שנפטר) ואשר נהג לשחק בבלונים מלאים מים. מדובר ביצירה שהיא פרי כישרון והשקעת מאמץ של היוצרת. יצוין, כי גם יצירות המכונות "אמנות שימושית" יכולות לענות להגדרת יצירה אמנותית.

במקרה הנדון התמלאו התנאים לקיומה של זכות יוצרים.  כך ראשית לגבי דרישת הקיבוע שהיא טכנית בעיקרה.

לעניין דרישת המקוריות – תחילה נהוג היה לומר כי דרישת המקוריות כוללת שני מבחני משנה: מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות. בהמשך התווסף מבחן משנה נוסף – מבחן המקור. מדובר במבחנים שאינם מציבים רף גבוה.

מבחן ההשקעה – השאלה שיש לבחון היא האם הושקעה ביצירה כמות מינימאלית של זמן, מאמץ או כישרון. תנאי זה הוכח.

מבחן היצירתיות – מדובר במבחן מקל, ונפסק כי די ברמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי. גם תנאי זה הוכח שכן לא מדובר במקרה הנדון במלאכה טכנית שתוצאותיה ידועות מראש. בחירת הצורה, הגודל, הגובה, הרוחב והקימורים, הם פרי יצירתיותה של התובעת. מדובר בתהליך המצריך בקיאות, מומחיות ודמיון, הפעלת שיקול דעת ובחירה.

מבחן המקור – הכוונה לדרישה כי מקורה של היצירה יהיה ביוצר והיא לא תהיה מבוססת על יצירה אחרת.

הנתבעת הרחיבה בראיותיה ובסיכומיה על קיומם של מוצרים דומים וטענה שמדובר במוצר גנרי. כלל היסוד הוא כי כאשר רעיון איננו ניתן לביטוי אלא בדרך אחת מסוימת, הרי שאין הגנה בזכויות יוצרים. מדובר בדוקטרינת האיחוד – כאשר יש התמזגות מוחלטת בין הרעיון לבין הביטוי. ברור כי הרעיון של "בלון" או אפילו של "בלון מפונצ'ר" אינו זכאי להגנה של זכות יוצרים. יחד עם זאת, כדי הבלון של התובעת, שהם מקרמיקה ועשויים בעבודת יד, כוללים מעיכות הנעשות בידי התובעת, פתח בעל צורה ייחודית ופרופורציות ייחודיות משלהם. אלו עונים על דרישת המקוריות. לא מדובר בהעתקה של יצירות קודמות, אלא ביצירה עצמאית אשר הניבה תוצאה שאינה זהה ליצירות קודמות.

האם האגרטלים של שופרסל מהווים הפרה של כדי התובעת – קיימים סוגים שונים של העתקה: העתקה גורפת; העתקה חלקית; פלגיאט, כלומר העתקה חלקית וגם מוסווית, תוך שילוב עם רכיבים אחרים. במקרה הנדון לא מדובר בהעתקה גורפת. במקרה של העתקה "חלקית" וללא ראיות ישירות להעתקה, יש לבחון ראיות נסיבתיות.

לשם כך, יש להוכיח: (א) העתקת חלקים ממשיים ומהותיים. דמיון מסוים אינו מספיק; (ב) לנתבע הייתה גישה ליצירת התובע; (ג) אין הסבר לדמיון פרט להעתקה. לעניין זה קיימת חשיבות מיוחדת להצטברות של נקודות דמיון.  

לעניין דמיון מהותי – יש להסתמך על "מבחן השכל הישר", כלומר הצטברות הנתונים על מכלולם. במקרה הנדון, בשים לב לצורה, למעיכות, לגודל ולפרופורציות של המוצרים, ניתן לקבוע כי קיים דמיון מהותי בין כדי הבלון ובין האגרטלים.

לעניין גישה ליצירה המקורית – גישה זו הוכחה בראיות ברורות.

לעניין הסבר אפשרי לדמיון פרט להעתקה – הנתבעת לא הצליחה להוכיח שקיימים אגרטלי בלון שהדמיון בינם ובין כדי הבלון של התובעת כה רב כמו אגרטלי הנתבעת. הדמיון המהותי, הגישה ומועד תחילת שיווק אגרטלי הנתבעת מלמדים שלא סביר להניח שהדמיון נובע מסיבה כלשהי, מלבד העתקה.

במקרה הנדון הופרה גם הזכות המוסרית בכך שההעתקים של כדי הבלון היו מחומרים זולים, תוך סילוף יצירתה המקורית של התובעת, ובכך שלא ניתן קרדיט לתובעת ביחס ליצירה.

התביעה התקבלה.