העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר מעוצב "FOODIES". סימן המסחר התבקש לרישום עבור כלי ם ומכשירים לאפייה ובישול.

המתנגדת היא הבעלים של סימני מסחר FOODI עבור מוצרים דומים.

כמו כן,  בין הצדדים מתקיים הליך תחרות לגבי בקשות לרישום סימני המסחר של המבקשת ו- FOODI של המתנגדת.

נפסק: השאלה הראשונה לעניין הליך ההתנגדות היא מהו היקף זכות השימוש הייחודית שמקנים למתנגדת סימניה הרשומים.

כידוע, האופי המבחין של סימני מסחר נקבע לפי מיקומם על ציר התיאוריות – בצד אחד של הציר ישנם הסימנים הדמיוניים או השרירותיים, שהם בעלי אופי מבחין אינהרנטי חזק. לאחר מכן סימנים מרמזים, שהם בעלי מידה פחותה של אופי מבחין אינהרנטי. לאחריהם הסימנים התיאוריים, שחסרים אופי מבחין אינהרנטי ויירשמו רק באמצעות הוכחת אופי מבחין נרכש או עיצוב ייחודי. לבסוף ישנם הסימנים הגנריים אשר כלל אינם כשירים לרישום.

ככל שהאופי המבחין של הסימן האינהרנטי או הנרכש גדול יותר, כך גדל היקפה של הזכות הייחודית של בעל הסימן להשתמש בסימן ולמנוע מאחרים את רישומו ואת השימוש בו.

טענת המתנגדת היא שסימני המסחר שלה מומצאים ולכן שרירותיים או דמיוניים. אין בסיס לטענה זו שכן מקור הסימנים במילה FOODIE. אין מחלוקת שמשמעות המילה היא אדם בעל עניין וידע קולינרי. השמטת האות E בהקשר זה היא מינורית.

סימני המסחר של המתנגדת הם מילוליים ולכן מקנים הגנה רחבה לגבי כל העיצובים של השם המוגן. עם זאת,  כאשר מדובר במילה מילונית הבלעדיות מוגבלת לסימן המסחר כפי שנרשם.  המשמעות היא שההגנה אינה חלה על הטיות, ולא על כלל העיצובים של הסימן הרשום.

לשם הכרעה בשאלת קיומו של דמיון מטעה יש להחיל את "המבחן המשולש", תוך התחשבות בהיקף ההגנה על הסימנים הרשומים,  כמפורט לעיל.

המבחן המשולש כידוע מורכב ממבחן המראה והצליל, מבחן סוג הלקוחות וסוג הסחורות, ומבחן יתר נסיבות העניין והשכל הישר

מבחן המראה והצליל הוא בדרך כלל המבחן המרכזי. בהפעלת מבחן זה יש לבחון את הסימנים בכללותם, בשים לב לרכיביהם הדומיננטיים ולרושם הראשוני שנוצר בעיני הצרכן. בנוסף, יש לתת את הדעת לכך שהסימנים אינם עומדים בהכרח זה לצד זה ושזיכרונו של הצרכן אינו מושלם.

במבחן הצליל ניכר דמיון. התחילית FOOD שגם היא מילה מילונית, וזהו הרכיב הדומיננטי. התוספת IES בסימן FOODIES נשמעת כצורת הרבים של FOODI ואינה יוצרת בידול משמעותי במבחן הצליל.

מבחן המראה – השוואה בין סימן מילולי לבין סימן מעוצב תהיה בהשוואת הרכיב המילולי והתעלמות מעיצובו. חריג לכלל זה יימצא כאשר עיצוב הרכיב המילולי הינו כה ייחודי עד שהוא מאפיל על הדמיון המילולי. במקרה הנדון,  קיים דמיון ברכיב המילולי. זאת מאחר שהסימנים מבוססים כולם על המילה FOODIE, הרכיב הדומיננטי שבהם. כמו כן, השינויים ביניהם הם באות אחת או שתיים בסיפא של הסימן, ואין בכך כדי ליצור הבחנה מספקת. גם העיצוב אינו מאפיל על הדמיון המילולי.

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות – אין מחלוקת שקיימת חפיפה ברשימת הסחורות של סימני המסחר. דמיון זה מוביל למסקנה שמדובר באותו קהל לקוחות ובאותן דרכי שיווק סטנדרטיות ומקובלות.

מבחן יתר נסיבות העניין והשכל הישר – ביתר נסיבות העניין יש לשקול את היקף זכות השימוש הייחודית של המתנגדת, כמפורט לעיל. כמו כן יש לתת משקל גם לעובדה שלמבקשת שני סימנים הדומים לסימן המבוקש הרשומים בסוגים אחרים לגבי שירותי מדיה, בידור וחינוך בתחום הקולינריה, בהם היא טוענת שנעשה שימוש כבר מאז שנת 2019. יש להניח שהסימנים הרשומים מזוהים עם המבקשת. משכך יש מקום לאפשר לה להתפתח באמצעות שימוש בסימנה המעוצב והרשום המזוהה איתה גם לגבי סחורות בתחום הקולינריה.

יש לתת משקל גם לעובדה שהמילה המילונית FOOD, בהטיותיה השונות משמשת עוסקים רבים בתחום הקולינריה. בהתאם יש להעניק היקף הגנה צר למתנגדת בסימני המסחר הרשומים שלה.

בשקלול כלל נסיבות העניין יש לדחות את ההתנגדות.

לגבי הליך התחרות – המבחנים שנקבעו בפסיקה לקביעת עדיפותו של סימן אחד על פני האחר הם שלושה: מבחן מועד הגשתן של בקשות הרישום, מבחן היקף השימוש שעשה כל צד בישראל וכן מבחן תום הלב בבחירת הסימן המבוקש. לאור הקביעה שהסימן המבוקש יכול להירשם לצד סימניה הרשומים של המתנגדת, ספק אם יש טעם בברור העובדתי של הליך התחרות.  

ההתנגדות נדחתה והסימן המבוקש יירשם. הצדדים יודיעו האם הם עומדים על זכותם להמשיך בהליך התחרות.