העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר בה נדחתה בקשת המערערת לרישום סימן המסחר המילולי "Jerusalem Winery". המערערת היא חברה פרטית המחזיקה ביקב בירושלים, מפתחת מייצרת ומשווקת יין ואלכוהול. המערערת פועלת תחת המותג "Jerusalem Winery".

נפסק: רישום סימן מסחר מעניק לבעל הסימן את הזכות לעשות שימוש בלעדי בסימן. בכך סימן המסחר מופקע, בהקשר מסחרי, מנחלת הכלל. הפקעה זו עלולה לפגוע באינטרסים לגיטמיים של בעלי עסקים אחרים ושל כלל הציבור. הדברים נכונים מקל וחומר במקרה הנדון, לאור כל המשמעויות ההיסטוריות, הריגשיות, והדתיות הנלוות לעיר ירושלים עבור אנשים רבים בארץ ובעולם.

המערערת הגישה במסגרת ההליך מול הרשם ראיות שונות לתמיכה בטענה לקיומו של אופי מבחין נרכש. אלו כללו תצהירים, הן של נציג המערערת והן של  בעלי חנויות שמוכרים את מוצרי המערערת. בהמשך הוגש גם סקר צרכנים. על אף ראיות אלו נקבע בהחלטת הרשם כי לא הוכח אופי מבחין נרכש. בכלל זה נקבע כי הראיות הראו כי המערערת עשתה באופן קבוע שימוש בסימן המבוקש לצד סימנים מעוצבים נוספים וכיתוב נוסף; וכי סקר הצרכנים בוצע בקרב בעלי חנויות ולכן אינו מהווה למעשה סקר צרכנים.

המערערת מיקדה את ערעורה בטענה שהמותג "Jerusalem Winery" רכש במהלך השנים אופי מבחין. לא מדובר בטענה נורמטיבית אלא בטענה עובדתית. החלטת הרשם היא החלטה של גורם מקצועי, בעל מומחיות בתחום. שאלת אופיו המבחין הנרכש של הסימן המבוקש נתונה בעיקרה להכרעת הרשם כגורם מקצועי. אף המסקנה עצמה נכונה, בשים לב למהות הסימן המבוקש ולמשמעות ההיענות לבקשת המערערת.

הערעור נדחה.