העובדות: בקשה לרישום הסימן המעוצב "ANKARSRUM" עבור מנועים חשמליים ומוצרים קשורים. מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימן המסחר בטענה שהוא דומה עד כדי הטעיה לסימן מילולי קודם "ANKARSRUM" שנרשם עבור מוצרים דומים. המבקשת הייתה חלק מקבוצת החברות של בעלת הסימן הרשום את פרשה ממנה.

נפסק: בחינת החשש להטעיה נעשית לפי "המבחן המשולש". מבחן זה כולל את מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וצינורות השיווק, ומבחן יתר נסיבות העניין. אל מבחנים אלה, צורף מבחן השכל הישר כמבחן משנה.

אין מחלוקת לגבי הזהות בין הרכיב המילולי בסימן המבוקש לבין הסימן הרשום. מאחר שהרכיב המילולי הוא דומיננטי, הרי שקיים גם דמיון במבחן המראה.

יתרה מכך, רישום של סימן מילולי מקנה לבעל הסימן זכות שימוש ייחודית החלה על כלל העיצובים של המילה המוגנת. לכן, הסימן המילולי יכול להיות גם מעוצב באופן זהה לסימן המבוקש. גם בשל כך קיים גם דמיון במבחן המראה.

לגבי סוג הסחורות וקהל הלקוחות – אין מחלוקת שהמבקשת פונה לצרכני הקצה, ואילו בעלת הסימן הרשום פונה לחברות שרוכשות מנועים עבור מוצריהן.

המחלוקת מתמקדת בשאלה האם הסימן המבוקש ניתן לרישום לאור הסכם דו קיום שנחתם בין המבקשת לבעלת הסימן הרשום. ההסכם קבע את חלוקת הפעילות בין הצדדים, כאשר בעלת הסימן הרשום התחייבה שלא להתנגד לרישום הסימן המבוקש. עצם קיומו של הסכם זה אינו מכשיר את רישום הסימן המבוקש, אם זה יפגע בצדדים שלישיים.

במקרה הנדון, החפיפה בין רשימת הסחורות, בצירוף הדמיון בין סימני המסחר יוצרים חשש ממשי להטעיית הציבור. הסכם הדו קיום היה יכול לפתור את הבעיה אילו כלל הוראה לגבי הסרת החפיפה.

לאור הודעת המבקשת כי היא מסכימה להסרת החפיפה, יש לקבל את הסימן המבוקש לרישום תוך הסרת כל המוצרים החופפים.

הבקשה התקבלה לרישום עבור רשימת הסחורות המצומצמת.