העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר לקבל התנגדות לרישום הסימן המילולי KAZA FOOD. הסימן המבוקש התבקש לרישום עבור שירותי הסעדה.

המשיבה לערעור היא בעלת הסימן הרשום KAZA לגבי ריהוט ושירותים מסחריים נלווים.

נפסק: התכלית העומדת בבסיס דיני סימני המסחר היא זיהוי מוצרים ממקור מסוים עם סימן מסחר מסוים, ובכך למנוע הטעיית ציבור הצרכנים. תכלית נוספת היא ההגנה על גורמים מסחריים מפני תחרות בלתי הוגנת.

עילת ההתנגדות העומדת לדיון היא לגבי "סימן המעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר". מדובר ב"סעיף סל" הנותן ביטוי למושכלות יסוד בתחום ההגנה על סימני המסחר.

עילה זו דורשת הוכחת שלושה רכיבים במצטבר: דמיון מטעה בין סימני המסחר; מוניטין רב בסימן המסחרי הרשום; בחירת הסימן המבוקש בידי המבקש נעשתה בחוסר תום לב.

דמיון מטעה – דמיון מטעה נבחן לפי "המבחן המשולש" המורכב משלושה מבחני משנה: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות והלקוחות; מבחן שאר נסיבות העניין. עם השנים התווסף בהלכה הפסוקה גם מבחן "השכל הישר". אין מדובר במבחנים מצטברים, אלא יש לשקלל את המבחנים לפי נסיבות המקרה.

מבין שלושת המבחנים, למבחן המראה והצליל ניתן המשקל הרב ביותר. במסגרת מבחן זה, יש לבחון את הסימנים במבט כולל ולפי הרושם הראשוני ולא בהשוואה מדוקדקת. כמו כן, יש לקחת בחשבון כי זיכרונו של הצרכן הסביר אינו מושלם.

בהשוואת הסימנים: הרכיב FOOD תיאורי ושקוף ואינו מבדל ביניהם; הרכיב הדומיננטי הוא המילה KAZA שהיא מילה דמיונית וכן מהווה תחילית הסימן הרשום, המאפילה על הרכיב FOOD.

אמנם מדובר בסימני מסחר בגופנים שונים. אולם, יש לבחון האם השימוש בפועל עולה כדי הטעיה. כמו כן, הראיות מגלות כי המבקשת עשתה בכמה מקרים שימוש במילה KAZA בלבד. עובדה זו מדגישה את החשיבות של התמקדות בתחילית הסימן. המסקנה היא שמתקיים דמיון מטעה במבחן המראה והצליל.

מבחן סוג הסחורות – יש לבחון אם קיימת חפיפה שתביא להטעיה. לא מדובר בחפיפה מוחלטת אלא יש לבדוק האם מדובר באותה "משפחה מסחרית", כך שהצרכן הסביר יקשר בין המוצרים. המערערת פועלת במתחם שבו נמכרים גם רהיטים ומוצרי נוי לבית. המבקשת גם הודתה שבכוונתה לפעול במתכונת הדומה לזו של "איקאה". עובדות אלו מבססות את הטענה שמדובר באותה משפחה מסחרית. גם הנחיות רשם סימני המסחר מגלות כי קיימת זיקה בין התחומים.

סוג הלקוחות וערוצי השיווק – ככלל, ככל שקיימת זהות רבה יותר בצינורות השיווק ובסוג הלקוחות, כך תגבר סכנת הטעיה. כפועל יוצא מכך הצורך להגן על סימן רשום יגבר. קהל הלקוחות של המערערת אינו מצומצם אלא מהווה את הציבור הרחב, וגם למוצרים הרלוונטיים אין מאפיינים מסוימים. עובדות אלה מגבירות את החשש להטעיה. גם אופן הפרסום של הצדדים דומה – ברשתות החברתיות וברשת האינטרנט.

מבחן יתר הנסיבות והשכל הישר – יש לדחות את טענת המערערת כאילו המסר הרעיוני של הסימן המבוקש מקורו בשמה של הרשת המופעלת על ידה MERKAZA. לעניין זה, לכוונת בעל סימן המסחר אין משקל מכריע בשאלת המסר הרעיוני. כך גם במקרה הנדון שבו המילה KAZA היא מילה דמיונית.

המסקנה היא כי מתקיים דמיון מטעה בין סימני המסחר של הצדדים.

המוניטין בסימני המסחר של המשיבה – בפסיקה נמנו מספר מבחני עזר להוכחת קיומו של מוניטין רב והם: אורך הזמן, מידת הפרסום, מאמץ ליצירת זיקה בין המוצר לבעליו ולבסוף מתן משקל לניסיון החיים. אין מחלוקת שהמשיבה צברה מוניטין בתחום הריהוט. כמו כן, קיימת זיקה בין תחום הריהוט לבין תחום המזון. זיקה זו פורשת את גבולות המוניטין גם לתחום המזון שאמור לשמש כחלק מ"מרווח" שסימן מסחר רשום אמור להקנות לבעליו. סימן מסחר נועד לאפשר לבעליו גם לפתח את עסקיו, בהתאם לשיקוליו הכלכליים. כך לפי ראיות המשיבה לפיהן בכוונתה לפתוח בתי קפה בצד חנויות הריהוט שלה. כך גם לגבי המערערת, ושתיהן בדומה לרשת איקאה.

תום לב – המערערת שינתה פעמים רבות את שמה באופן המלמד על חוסר תום לב. כך גם לגבי השימוש ברכיב KAZA לבדו. בנוסף, הצדדים ניהלו בעבר הליך משפטי לעניין השימוש בשם KAZA. הליך זה הסתיים בפשרה. העובדה שסכסוך כמעט זהה מתנהל שוב מעידה גם היא על חוסר תום לב של המערערת.

הערעור נדחה.