העובדות: התובע הוא אמן ויוצר בתחום הציור והעיצוב הגרפי תובע בית דפוס. התובע יוצר איורים רבים עבור חיילים לטובת חולצות "סוף מסלול".

לטענת התובע, בית הדפוס הציג יצירות של התובע באתר האינטרנט שלו, ובנוסף הוצגו ברשת החברתית אינסטגרם לצרכי פרסום ושיווק וכן נשלחו על ידי סוכני בית הדפוס בווטסאפ ללקוחותיו. העלאת התמונות נעשתה על ידי החיילים שהזמינו את הציורים ולא על ידי התובע. הצגת היצירות לא לוותה בקרדיט לתובע.

נפסק: ציורי התובע הם יצירה מוגנת. זאת מאחר שקיימים אלמנטים שונים ייחודיים בציורי התובע, ומדובר באיור או גלופה שאינם סטנדרטיים. היצירות משלבות לעיתים מלל כתוב לצד האיור עצמו, כאשר נשקפת מקוריות ומחשבה ייחודית באופן בו צוירה היצירה, בכיתוב ובמיקומו, ברקע שלו ובמסר שהציור נועד להעביר. קיימת נגיעת יד מאפיינת של התובע הן בביטוי הרעיון המבוקש והן בתהליך הביצוע.

הבעלות ביצירות היא של התובע. מדובר ביצירות מוזמנות. ברירת המחדל היא שהבעלות ביצירה מוזמנת היא של יוצר. חריג לכך הוא כאשר קיים הסכם מפורש או משתמע הקובע אחרת. אולם, הסכם כתוב כזה לא קיים. בהליך העידו מזמיני האיורים, החיילים, כי להבנתם הזכויות באיורים הן שלהם. כמו כן היה ברור שהזמנת הגלופה היא אך ורק למטרת הדפסת החולצות. למרות זאת, לא ניתן להסתפק בהבנת החיילים. בנוסף, התובע הבהיר להם לפני פרסום הציורים כי הוא הבעלים. הנתבע גם לא הוכיח קיומו של רישיון בלתי מוגבל שניתן לחיילים. מסקנה זו מתחזקת לאור פניית הנתבע לתובע ליצירת שיתוף פעולה עוד לפני פרסום היצירות. פנייה זו מוכיחה את הבנת הנתבע כי נדרש רישיון מאת התובע על מנת לעשות שימוש ביצירות.

 יש לדחות גם את הטענה כאילו הבעלות ביצירות היא של המדינה. לא מדובר במקרה שבו ההזמנה בוצעה על ידי גוף מוכר או רשמי של המדינה, אלא ביוזמה פרטית של החיילים. גם לא מדובר בהנחיה או הוראה של דרגים בכירים ולא בדרישה מוסדית. בנוסף, הפסיקה נקטה בגישה מצמצמת לגבי הביטוי "עקב עבודתו ובמהלכה", שהוא תנאי לבעלות המדינה במקרה שמזמין היצירה הוא חייל.

הנתבע הפר את זכויות היוצרים גם אם מדובר בתמונות שהועלו על ידי חיילים.  הנתבע העמיד לרשות הציבור את היצירות גם לאחר דרישת התובע להסירן.

בנוסף הנתבע ביצע הפרה עקיפה. כמנהל האתר, הנתבע משתמש בגלופות הקיימות במאגר לשם פרסומן והצגתן, ולאחר מכן פועל להדפסתן על מוצרים שונים. בכך סיפק את התשתית לביצוע ההפרה וחשף את היצירות של התובע לציבור כולו, אף אם הפעילות הישירה של ההעלאה בוצעה על ידי החיילים. כל זאת לשם עיסוקיו כבית דפוס ובידיעה שהיצירות הועמדו בהפרה.

מתקיימים גם התנאים להפרה תורמת: (1) קיומה בפועל של הפרה ישירה – על ידי החיילים; (2) ידיעת המפר התורם – בית הדפוס – אודות ההפרה הישירה שבוצעה; (3) קיומה של תרומה משמעותית, ניכרת וממשית של המפר התורם לביצוע ההפרה- יצירת התשתית להפרה, העדר קרדיט, הדפסת חולצות ופנייה לגורמים נוספים לשיווק והצעת היצירות.

נמצאה גם הפרה של הזכות המוסרית, בהעדר קרדיט, לפחות ביחס לשלוש יצירות של התובע.

התביעה התקבלה.