העובדות: ערעור על החלטת רשם הפטנטים בה נקבע כי לא ניתן להכיר במכונה המבוססת בינה מלאכותית AI כ"ממציא/ה" של אמצאה הזכאית להגנת פטנט.

המערער אינו ממציא האמצאות בגינן הוגשו בקשות הפטנט, והן הומצאו על ידי המכונה הנקראת DABUS, ללא מעורבות אנושית. המערער טוען עם זאת כי הוא ממציא המכונה ובעל הזכויות בה, לרבות בתוכנה ובפלט שלה.

נפסק: לפי סע' 2 לחוק הפטנטים מי שרשאי להגיש בקשה למתן פטנט הוא "בעל אמצאה". החוק מגדיר את בעל האמצאה כמי שזכאי לאמצאה מכוח הדין, על פי העברה או על פי הסכם. המונח "ממציא" אינו מוגדר בחוק הפטנטים.

בשונה ממקומות אחרים בעולם, הדין בישראל אינו מחייב את מגיש בקשת הפטנט לציין בה את שם הממציא. כאשר המבקש איננו הממציא עצמו, על בקשת הפטנט לציין כיצד המבקש הפך לבעלי האמצאה.

אין חולק שיש אמצאות רבות אשר ב"יצירתן" מעורבים כלים לא אנושיים כמו מחשבון כיס פשוט או מחשבים רבי עוצמה וכשירותן לפטנט אינה שנויה במחלוקת. מהו, אם בכלל, קו הגבול בין מקרים שבהם נעשה שימוש למשל במחשב רב עוצמה למקרה שבו מעורבת בינה מלאכותית? מה, אם בכלל, רמת המעורבות האנושית שאנו מצפים לה?

נכונה עמדתו של הרשם, כי "מי שזכאי לאמצאה מכוח הדין או על פי העברה או על פי הסכם" ייחשב שכמי ש"בא מכוחו" של הממציא.

העברה היא אחת האפשרויות. אולם, אפילו לשיטת המערער עצמו, יש קושי בטענה להעברה, וגם הוא אינו טוען שמכונה יכולה לבצע פעולה של "העברה". כמו כן, אין לקבל את טענת המערער כאילו אין צורך בדיון לאור החזקה בחוק לפיה מגיש הבקשה הוא בעל האמצאה. כאשר בוחן פטנטים או רשם הפטנטים רואים קושי מבחינת כשירות לפטנט על קושי זה להיבחן. הדרך שבה נוסחו בקשות הפטנט 'הציפה' מיידית סימן שאלה בסוגיה הנדונה.

בהעדר אפשרות של בעלות מכוח העברה, נותרה רק האפשרות של זכאות לאמצאה מכוח הדין. טענת המערער היא שהמכונה היא "הממציא" וכי זכאותו שלו היא מכוח דין.  המערער ביקש לבסס את זכאותו מכוח הדין על דוקטרינה מהמשפט המקובל הידועה כ-"Doctrine of Accession".

רשם הפטנטים פסק כי "ממציא" לפי חוק הפטנטים הוא בן אנוש, כי מכונה אינה יכולה להיחשב כ"ממציא" וכי  לפיכך לא ניתן לרכוש מכוחה של מכונה זכאות לאמצאה, גם לא מכוח הדוקטרינה.

לגבי השאלה מיהו ממציא? – נקודת המוצא במעשה הפרשנות היא לשון החוק. אמנם המונח "ממציא" אינו מוגדר בחוק הפטנטים, אך מופיע בכמה הוראות בו. כך לגבי "שאיריו" של ממציא באופן המרמז כי מדובר באדם, ואף באדם שהוא בן אנוש. כך גם בהוראה לפיה ממציא דורש ששמו יצוין על האמצאה. המערער גם לא הוכיח כי המונח ממציא התעדכן בלשון הטבעית והרגילה באופן הכולל גם מכונה.

המסקנה לפיה ממציא חייב להיות בן אנוש נכונה גם בבחינת תכלית החוק. לשם כך יש לבחון את התכלית הסובייקטיבית והתכלית האובייקטיבית.

בחינת התכלית הסובייקטיבית מעלה כי הוראות החוק נוסחו באופן שנועד לבטא רצון של המחוקק להגן על ממציא ועל זכויותיו ולהדגיש את ייחודו. זאת בנוסף על האינטרס הכלכלי בהגנה על קניינו של מי שיוכר כבעל אמצאה. עובדה זו לא מתיישבת עם הכרה במכונה כבעלת זכויות. גם המערער מסכים כי מכונה אינה בעלת זכויות. התכלית הסובייקטיבית נלמדת גם מהלשון הטבעית. המערער אינו חולק על כך שמשמעות רגילה וטבעית נכון להיום איננה רואה מכונה כממציא לפי החוק.

יש מקום לטענת המערער לגבי פרשנות חוק בהתחשב בשינוי המציאות ממועד החקיקה. אולם גם פרשנות זו, דינמית ככל שתהא, אמורה להתבצע על בסיס הולם לגבי תכלית החקיקה והדרך שבה הפרשנות משרתת אותה. תשתית כזו לא הוצגה.

המערער טען כי דיני הקניין הרוחני נועדו לתמרץ ממציאים. נראה כי טענת המערער היא שיש לעודד את המפתחים של מכונות בינה מלאכותית ואת הבעלים של מכונות כאלה. במקרה הנוכחי, לפי המוצהר יש חפיפה בין המפתח לבעלים. אולם מהי העמדה במקרה שבו אין חפיפה כזו? אם מוקנית זכות לבעלים של מכונה, כפי שיכול לנבוע מטיעוני המערער, האם למפתח המכונה אין כל זכויות? את מי מעוניינים לתמרץ? לא הוברר אימתי, אם בכלל, יהיה מוצדק לתת הגנה כזו במסגרת דיני הפטנטים במתכונתם הנוכחית. כמו כן לא ברור מדוע הגדרת מכונה כממציא היא דרך מתאימה לתימרוץ אליו שואפים.

טיעוני המערער גם לא הובילו  לדיון בשאלה של רמת המעורבות האנושית הנדרשת, אם בכלל, על מנת שאדם ייחשב כממציא של "אמצאה שנעשתה בסיוע של מכונה". בנוסף, לא מדובר במקרה שבו ניתן ללמוד על שינויים תפיסתיים ופרשניים לאור דברי חקיקה קרובים. כלומר, קבלת טענות המערער לא תתרום להרמוניה החקיקתית.

גם טענת המערער לגבי הצורך בתיאום המצב המשפטי למדינות אחרות צריכה להידחות. מצב הדין במדינות אלה קל לבירור וזאת על בסיס הבקשות לפטנט של המערער עצמו. סקירת הדברים מגלה כי במרבית המקרים נקבע שהדין מחייב שהממציא יהיה בן אנוש.

יוער עוד כי לא הובאה תכלית אובייקטיבית, המשקפת את ערכי היסוד של השיטה שיש בה כדי להשפיע על הפרשנות.

הערעור נדחה.