העובדות: תביעה להפרת זכות יוצרים והפרת הזכות המוסרית.

התובעים והנתבע כתבו במשותף ספר הדרכה. הנתבע פרסם סרטון ברשת האינטרנט שבו הציג את הספר, תוך טשטוש שמותיהם של התובעים. הסרטון מהווה פרסומת של קורס המועבר על ידי הנתבע.

נפסק: הזכות המוסרית כוללת את זכותו של היוצר ששמו ייקרא על יצירתו, ושלא יוטל פגם ביצירה או ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר.

במקרה הנדון ברור שלכל אחד מהשלושה – שני התובעים והנתבע – יש זכות מוסרית בספר הרלוונטי. טשטוש שמות התובעים על גבי הספר מהווה פגיעה בזכות המוסרית שלהם כי שמם ייקרא על גבי יצירתם, וכן שלא יוטל פגם, שינוי או סילוף ביצירה.

לא ניתן לקבל את הטענה של הנתבע לגבי ההצדקה של הטשטוש – למנוע הטעיית הצופים כי הקורס מועבר על ידו בלבד. שימוש בדרך פעולה זו, מבלי ליידע את התובעים ולקבל את הסכמתם, לא מאיין את הפגיעה בזכות המוסרית.

לא ניתן לקבל גם את יתר טענות הנתבע, המתבססות על החריגים בחוק לגבי פעולה סבירה בנסיבות העניין. ראשית, מדובר בחריג המתייחס להטלת פגם ביצירה ואילו במקרה הנדון מדובר על מתן קרדיט. גם נסיבות העניין אינן מגלות שמדובר בפעולה סבירה ואינן עונות על השיקולים בחוק המקימים את החריג להפרה.

יש לדחות גם את הטענה לזוטי דברים, המתבססת על כך שמספר הצפיות בסרטון הוא מאות בודדות בלבד – מדובר בסרטון שכוון לקהל הרחב, ללא הגבלה לגבי היקף הצפיות הפוטנציאלי. בהתאם, בוודאי שלא ניתן לטעון שמדובר בפרסום המהווה זוטי דברים. עצם טשטוש שמות התובעים מעיד על החשיבות שייחס התובע לסרטון.

התביעה התקבלה.