Elad Tsabari Law Firm

ת"א 30569-01-22 ס.א. ישראל-אירופה יזמות ושיווק נדל"ן בע"מ נ' קבוצת ישראל אירופה התחדשות עירונית בע"מ, בית המשפט המחוזי ת"א, 26.6.23

העובדות: התובעת והנתבעת הן חברות העוסקות בתחום הנדל"ן בכלל ובתחום ההתחדשות העירונית בפרט. התובעת מבקשת צו שיימנע מהנתבעת להשתמש בשמה מכוח הוראה בחוק החברות, וכן להימנע משימוש גורף בצירוף "ישראל אירופה". פנייה מוקדמת של התובעת לרשם החברות להורות לנתבעת לשנות את שמה נתקלה בסירוב.

נפסק: חוק החברות אוסר על רישום חברה בשם הזהה לזה של תאגיד אחר או הדומה לו עד כדי לטעות, או שם שיש בו משום תרמית או הטעיה. איסור זה הוא חריג לכלל הקבוע בחוק החברות לפיו חברה רשאית להירשם בכל שם שבעלי מניותיה יבחרו.

לשם איזון בין זכות החברה לבחור לעצמה שם לבין האינטרס להגן על הציבור מפני הטעיה, נקבע שיש לבחון את השם הנבחר לפי "המבחן המשולש". המבחן המשולש מקורו בדיני סימני מסחר והוא כולל שלושה מבחני משנה הכוללים את מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות והלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין.

מבחן המראה והצליל – המבחן המרכזי מבין השלושה ומהותו השוואת החזות והצליל של השמות. זאת תוך השוואת שני הסימנים בשלמותם, מתן משקל לרושם הראשוני הנוצר והתחשבות בזכרון הבלתי מושלם של הצרכן. ההשוואה תיעשה תוך מתן משקל לשם המסחרי בו מוכרות החברות – "ישראל אירופה", ולא בשמן המלא. זהו גם הרכיב המרכזי בשמות שנלווות אליו מילים תיאוריות לגבי תחום עיסוקן של החברות. כמו כן, מדובר בשם שרירותי הזוכה להגנה משמעותית יותר. סיכום הדברים הוא ששמה של הנתבעת דומה עד כדי להטעות לשמה של התובעת.

מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות – מבחן זה תומך גם הוא, גם אם בעוצמה פחותה, בכך שמתקיים דמיון מטעה. מצד אחד תחום עיסוקן דומה. מצד שני, מי שייזקק לשירותי החברות יוודא ויבדוק עם מי הוא מתקשר. היה בכך כדי להפחית מהחשש להטעיה. אולם, כאן משתלב המבחן השלישי – יתר נסיבות העניין. בפרט, אחד ממנהלי ומייסדי הנתבעת היה בעבר בעל מניות ומנהל בתובעת. עובדה זו מגבירה את החשש להטעיה.

מבחן יתר נסיבות העניין – לטענת התובעת, התקבלו אצלה, במספר מקרים שונים, פניות המיועדות אל הנתבעת. יחד עם זאת, מדובר במספר מצומצם של פניות ואף הן מרשויות מקומיות ו/או מחברות אחרות העוסקות בתחום ההתחדשות העירונית ולא מלקוחות פוטנציאליים. לכן, המשקל שיש לייחס להן הוא מוגבל. יש לקחת בחשבון גם את המוניטין שצברה התובעת; את החפיפה הגיאוגרפית בפעילות החברות; ואת הרושם שהנתבעת בחרה את שמה במכוון. זאת לאור העובדה שאחד ממנהלי הנתבעת היה בעברו בעל מניות ומנכ"ל התובעת.

התביעה התקבלה באופן חלקי – על הנתבעת להימנע מלהשתמש בשמה הרשום, וכל עוד תעסוק בתחום ההתחדשות העירונית, גם בכל שם אחר הכולל את הצירוף "ישראל אירופה".

דילוג לתוכן