העובדות: תביעה שהוגשה על ידי סוכנות ביטוח ובעליה, נגד סוכנות ביטוח וסוכן ביטוח מתחרים. התביעה התבססה על הטענה שהנתבעים גזלו ועשו שימוש ברשימת לקוחות של התובעים, המהווה סוד מסחרי.

לטענת התובעים, פעולות אלו גרמו בפועל לעזיבת לקוחות ומעברם לנתבעים.

נפסק: רשימת לקוחות אינה זוכה באופן מיידי להגנה כסוד מסחרי. יש להראות שרשימת הלקוחות עונה על מאפיינים מסוימים, בהם: מדובר במידע המעניק יתרון מסחרי; מדובר במידע סודי שאינו נגיש לציבור; יצירת הרשימה הייתה כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וכסף; רשימת הלקוחות מעניקה ערך מוסף.

כמו כן, יש להראות שבעליה של רשימת הלקוחות נקט באמצעים סבירים על מנת לשמור אותה כסודית. לעניין זה, בתי המשפט לא דרשו סודיות מוחלטת, אלא סודיות יחסית. למשל, גם אם המידע היה ידוע לחלק מהעובדים בחברה, אף לאלו שאינם מנהליה, אין בכך לשלול את סודיותו.

לעניין היתרון התחרותי – העובדה שניתן להגיע למידע בדרכים לגיטימיות אינה שוללת את היתרון התחרותי הגלום בו. זאת בתנאי שהגעה לאותו מידע דורשת השקעה משמעותית בזמן או משאבים אחרים.

יישום האמור מלמד כי במקרה הנדון אכן מדובר בסוד מסחרי.

לעניין ההפרה – אין חשיבות לטענת הנתבעים כי לא הוכח שהם נטלו את הסוד המסחרי. השאלה היא האם הופר החיוב שלא לעשות שימוש בסוד המסחרי. כמו כן, אין חשיבות לשאלה האם גזל הסוד המסחרי גרם נזק לתובע או הניב רווח לנתבע.

התביעה התקבלה.