העובדות: תביעה בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית בשני צילומים.

התמונות פורסמו באתרי האינטרנט של הנתבעות ובעמוד הפייסבוק של הנתבעת 1.

נפסק: שתי התמונות הנן בגדר "יצירה אמנותית". על מנת שיצירות אמנותיות יזכו להגנה כיצירות מוגנות, עליהן לעמוד בשתי דרישות: דרישת הקיבוע אין חולק שהתקיימה; ודרישת המקוריות. בפסיקה נקבע כי כמעט בכל צילום ישנה מידת מקוריות מספקת, וכי רק במקרים נדירים מאוד אין די מקוריות בצילום באופן שבו הוא לא יהא מוגן בזכות יוצרים. גם במקרה הנדון לא מדובר באותם מקרים נדירים שבהם יש מקום לקבוע כי צילום נעדר מקוריות כמשמעה בחוק.

הפרת הזכויות הייתה עצם פרסומן של התמונות באתרי האינטרנט של הנתבעות, ובעמוד הפייסבוק של הנתבעת 1. פעולות אלו מהוות "העתקה" ו"העמדה לרשות הציבור".

הנתבעת 1 לא ציינה את שם התובע לצד התמונה. בכך הפרה את זכותו המוסרית.

יש לדחות את טענת הנתבעת לגבי הגנת "שימוש הוגן". אמנם, הנתבעת 1 אמנם איננה גוף מסחרי במהותה. אולם אין בכך כדי להעניק לה הגנת שימוש הוגן באופן אוטומטי בגין כל הפרת זכות יוצרים שנעשית על ידה. מעצם השימוש בתמונות, הפיקה הנתבעת 1 רווח ותועלת בדמות צבירת מוניטין כרשות מקומית בקרב תושביה ובקרב רשויות אחרות.

 מדובר בשימוש הפוגע בשוק הפוטנציאלי של התמונות. שיקול נוסף ומשמעותי הוא העובדה שלא ניתן לתובע קרדיט על ידי הנתבעת 1.

לגבי הנתבעות 2 ו-3 – מדובר באתרי אינטרנט בעלי מטרות מסחריות, המפיקים רווח ממכירת שטחי פרסום ומתנועה בהם. לכן, קשה להחיל בעניינן את הגנת השימוש ההוגן.

יש לדחות גם את טענת ההגנה של "מפר תמים". טענה זו חלה כאשר לנתבע לא היה יסוד סביר לחשוד שקיימת ברמה העקרונית זכות יוצרים ביצירה. קשה להניח מצב כזה לגבי צילומים, בייחוד ביחס לנתבעות העוסקות באופן שוטף בפרסום תמונות. טענת הנתבעות לעומת זאת היא שלא ידעו שהתובע הספציפי הוא בעל זכות יוצרים.

התביעה התקבלה.