העובדות: ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פטנט רשום אשר כותרתו: שיטה ומכשיר לסינון תוכן היררכי, הנמצא בבעלותה של המשיבה.

בתמצית, עוסקת האמצאה במערכת ושיטה לסינון תוכן לא רצוי מדפי אינטרנט תוך מתן אפשרות לצפות ביתר התוכן שבדף באופן מותאם. לשם כך מתחשבת השיטה במבנה ההיררכי של הדף תוך ניתוח היכן מצוי התוכן האסור בתוך ההירכיה של הדף ומידת הדומננטיות שלו באותו חלק.

נפסק: בית המשפט הוא אכן בעל סמכות לדון בערעורים על החלטותיו של רשם הפטנטים. אולם, בין בית המשפט לרשם הפטנטים לא מתקיים יחס רגיל של ערכאת ערעור לעומת ערכאה ראשונה.

רשם הפטנטים הוא לא חלק ממערכת השיפוט הכללית, אלא מדובר ברשות מנהלית מקצועית ומומחית שיש לייחס משקל נאות לקביעותיה המקצועיות. בפרשנותו לחוק, בית המשפט צריך להתחשב בעמדת הרשות הרלוונטית, וככל שמדובר ברשות מקצועית יותר עוצמת ההתחשבות גוברת. רשם הפטנטים הוא גם הערכאה הדיונית שבחנה את הראיות. אולם, מקום שהחלטת הרשם חסרה הנמקה מסוימת, הסתמכה על שיקולים מוטעים ביחס לפרשנות הוראות החוק, או סטתה מהוראתו המחייבת של בית המשפט העליון, תועבר ההחלטה תחת שבט ביקורתה של ערכאת הערעור.

לעניין הנדון – המערערת עמדה על חמש עילות מרכזיות לפיהן היא מבקשת כי יבוטל הפטנט:

• העדר בחינה של הפטנט בידי הבוחן;
• רשלנות רבתי אינה טעות בתום לב;
• העדר חדשנות;
• העדר התקדמות המצאתית;
• תיאור לקוי של דרכי ביצוע.

שלוש העילות האחרונות לעיל – העדר חדשנות, העדר התקדמות המצאתית ותיאור לקוי של דרכי ביצוע, הן טענות לגבי עניינים המצויים בליבת דיני הפטנטים. בהינתן מומחיות בית הדין, אין מקום להתערב בחלק זה של ההחלטה.

לעומת זאת, שתי הטענות הראשונות – העדר בחינה של הפטנט על ידי הבוחן ורשלנות רבתי העולה כדי חוסר תום לב, הן טענות שאינן בליבת דיני הפטנטים, וראוי לקיים בהן דיון.

לגבי הליך בחינת הפטנט – מתיק הבחינה של הפטנט עולה כי כבר מראשיתו התרחשו בו טעויות הן מצד בא כוח בעלת הפטנט והן מצד הבוחן במחלקת הפטנטים.

אולם, בהליך בקשת הביטול בבית הדין נבחן הפטנט מחדש לעומק. יתרה מכך, ניתנה למערערת הזדמנות לשכנע את בית הדין בצדקתה. טענות אלו נדחו באופן נחרץ. לכן יש לדחות את טענת המערערת כאילו לא התקיימה בחינה מהותית של הבקשה לרישום פטנט המחייבת את קבלת הערעור.

לגבי תום ליבה של המשיבה – המשיבה לא עמדה בחובת הגשת פרסומים קודמים בהתאם לחוק. בית הדין קבע כי טוענת כי לא היה ניסיון מצד בעלת הפטנט להסתיר מהרשות מסמכים או מידע. חוק הפטנטים מדגיש את היסוד הנפשי הנדרש כדי להחיל את הסנקציות המופיעות בו במקרים מסוג זה. כאמור, בית הדין לא נמצא שהתקיים חוסר תום לב כאמור.

הפעלת הסנקציות המופיעות בחוק הפטנטים חייבת להיעשות בזהירות ובמקרים חריגים בלבד, כאשר הוכחו לרשם הפטנטים שלושה תנאים: א. הסתרת המסמכים הייתה ביודעין ומכוון כדי למנוע קביעת אמת של הבוחן. ב. החומר שהוחסר הוא משמעותי ויכול להביא לדחיית הבקשה. ג. המבקשת סברה כי החומר משמעותי ועלול לפגוע בסיכויי קבלת הבקשה, בצורה חלקית או מוגבלת. תנאים אלו לא מתקיימים במקרה הנדון.

המערערת טענה לרשלנות רבתי של ב"כ המשיבה. טענה זו לא התקבלה כטענה עובדתית על ידי בית הדין של רשות הפטנטים. בנוסף, לפי הפסיקה רשלנות חמורה מצד מבקש הפטנט אינה מלמדת על כוונה להטעות, אלא יש להראות אשמה או כוונה ממשית להטעיית הבוחן. לכן קביעה לפיה מעשי ב"כ המבקשת עולים כדי רשלנות רבתי שיש לראות בה משום חוסר תום לב, אינה סבירה.

הערעור נדחה.