על פי החוק, זכויות יוצרים יתקיימו בארבעה סוגים של יצירות:

• יצירה ספרותית – טקסט כלשהו, למשל סיפור, מילים של שיר או תוכנת מחשב;
• יצירה דרמטית – למשל הצגה, סרט או מופע מחול;
• יצירה מוזיקלית – למשל לחן או עיבוד;
• יצירה אמנותית – למשל ציור או פיסול.

ברשימה למעלה התייחסנו ל"יצירות". אבל, לא רק יצירות בעלות ערך אסתטי בלבד זכאיות להגנת זכויות יוצרים. גם מוצרים שימושיים, או אלמנטים הנכללים בהם, יכולים להיחשב כ"יצירה" ומוגנים בזכויות יוצרים. כלומר, ישנם מקרים בהם גורמים מסחריים מייצרים ו/או משווקים מוצרים המהווים "אמנות שימושית". בנוסף, יכולים להיות מוצרים אשר כוללים אלמנטים יצירתיים – למשל, איורים או תבליטים מסוימים. בתי המשפט הכירו בקיומן של זכויות יוצרים במקרים כאלו.

עם זאת, על מנת לקבל בלעדיות בעיצוב של מוצרים תעשייתיים עדיף לרשום עיצוב עבור מוצר זה (ולכל הפחות לבדוק האם העיצוב זכאי להגנה כעיצוב לא רשום).

פרט לארבעת סוגי היצירות שברשימה למעלה, קיים בחוק סוג נוסף של זכות יוצרים והוא "תקליט". הכוונה היא להקלטה של צלילים בלבד (משמע, הקלטה שאינה חלק מיצירה ויזואלית, כלומר סרט וידאו). זכות היוצרים היא בהקלטה עצמה, ומדובר בזכות נפרדת מהזכות במילים (שהן יצירה ספרותית) ובלחן (שהוא יצירה מוזיקלית). במילים פשוטות – גם הקלטה ביתית של שיר מסוים יכולה להיות מוגנת בזכויות יוצרים, בנפרד משאלת הזכויות במילים, הלחן או העיבוד.

בעיקרון כן. הדרישות של החוק לקיומה של זכויות יוצרים הן מינימליות למדי – נדרשת "מקוריות" – כלומר שהיצירה תהיה של היוצר עצמו, ושתהיה בה מידה מינימלית של יצירתיות.

נשמע פשוט? אפשר לומר שבצדק: ישנם מעט מאוד מקרים בהם נקבע על ידי בתי המשפט שיצירה מסוימת – צילום, טקסט מסוים, תמונה וכו' – אינה מוגנת בזכויות יוצרים.

אין צורך לרשום זכויות יוצרים (זה אפשרי בארה"ב, אך אינו מחייב). אבל, כן צריך להראות שאנחנו היוצרים המקוריים. איך עושים את זה? צריך להיות בעלי יכולת להוכיח שיצרנו קיבוע של היצירה, לפני שמישהו אחר העתיק אותה.

מה זה "קיבוע"?

• לגבי מוסיקה – הקלטה או תווים שנרשמו על דף;
• לגבי ספר, תוכנה או כל טקסט אחר – קובץ מחשב, תדפיס או מסמך הכתוב בכתב יד;
• לגבי הצגה או הופעת מחול – סרט וידאו;

בקיצור, כל מה שיראה שהיצירה שלנו לא נשארה רק במחשבה, אלא קיבלה ביטוי "מוחשי". אלא שכאמור, צריך גם להראות ש"אנחנו היינו קודם". איך נוכיח מתי יצרנו את אותו קיבוע? אם מדובר בקובץ מחשב, יש לוודא שאפשר להוכיח מתי הוא נוצר. שיטה אחרת היא לשלוח לעצמנו מעטפה חתומה ובתוכה תדפיס של היצירה או התקן עם הקבצים הרלוונטיים, עם תיעוד מועד השליחה.

בהתאם לאותו עיקרון לפיו נדרשת מינימום מקוריות על מנת לקבל זכויות יוצרים, כך גם אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בקלות מפרים זכויות יוצרים של אחרים. נאמרו כבר אינספור מילים (וקלישאות) על כך שזירת האינטרנט מהווה "כר פורה" להעתקות והפרות. גם בגלל ההיצע הרחב וגם בגלל קלות ההעתקה. אבל לא רק באינטרנט. כל עיצוב שיצרנו, מסמך שהפקנו בעבודה או מאמר שפרסמנו, עלולים לכלול העתקות (לעיתים אפילו לא בכוונה – גם אם "שלפנו" בלי להתכוון משהו מהתאים האפורים שלנו, בית המשפט עלול לקבוע שמדובר בהפרה).

פרט לנזק הכספי שעלול להיגרם – פיצוי של עד 100,000 ₪ על כל הפרה, ובנוסף עלות הטיפול המשפטי – אף אחד מאיתנו לא רוצה את המוניטין השלילי של מפר זכויות. בעידן ה- google, די בקלות נמצא את פסק הדין שהתקבל נגדנו (או את הודעת היח"ץ של בעל הזכויות, ו/או עורכי הדין שלו, ש"חוגגים" על העניין לעוד קצת פרסום), בתוצאות החיפוש לפי השם שלנו או של העסק שלנו.

הבשורה הטובה: התשובה הקצרה היא "לא" – לא כל שימוש הוא אסור. יש כמה וכמה שימושים מותרים.
הבשורה הרעה: התשובה הקצרה, היא קצרה מדי. יש שימושים מותרים שמוגדרים בחוק. חלקם ברורים יותר (כמו שימוש ביצירה בהליכים משפטיים או מנהליים; או העתקה של תוכנת מחשב לצורך גיבוי של תוכנה ברישיון). לגבי חלקם, קצרה היריעה וקטנו השרתים מלפרט את כל השיקולים.

עם זאת, בקצרה נציין את אחת מטענות ההגנה התדירות לגבי הפרת זכויות יוצרים – שימוש הוגן. המאפיין הראשון של שימוש הוגן הוא שלא מדובר ברשימה מוגדרת וסגורה של שימושים. החוק אמנם קובע במפורש כמה סוגי שימושים שיכולים להוות שימוש הוגן – לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי ועוד. אלא שניתן יהיה להוכיח שימוש הוגן גם במקרים אחרים.

אז איך מחליטים אם היה שימוש הוגן או לא? ניתן להצביע על כמה שיקולים המופיעים בחוק. אלא שגם כאן, לא מדובר ברשימה סגורה של שיקולים וניתן יהיה לקחת בחשבון שיקולים נוספים:

• מטרת ואופי השימוש – כאמור, החוק מציין כמה מטרות שיתמכו בטענה לשימוש הוגן (לימוד עצמי, מחקר, ביקורת וכו'). באופן כללי ניתן לומר שככל שניתן להראות ערך מוסרי או חברתי בשימוש, יהיה יותר קל לבסס את הטענה לשימוש הוגן. מאפיין לדוגמה הרלוונטי לשיקול זה הוא השאלה האם מדובר בשימוש מסחרי או לא. עם זאת, לא כל שימוש מסחרי הוא פסול מלהיות שימוש הוגן, וההיפך – לא כל שימוש שאינו מסחרי הוא מיידית שימוש הוגן. למשל – בהחלט ניתן לטעון לשימוש הוגן במקרה של אתר אינטרנטי בתשלום שעושה שימוש בתמונה מסוימת על מנת להעביר עליה ביקורת. 

• אופי היצירה – כשמדברים על אופי היצירה מתכוונים ליצירה המקורית, המועתקת. במסגרת שיקול זה בודקים את רמת היצירתיות. כלומר, ככל שיצירה נהנית מרמת יצירתיות גבוהה יותר, יהיה קשה יותר להוכיח ששימוש בה מהווה שימוש הוגן. לדוגמה – העתקת ציור של אמן מפורסם לעומת העתקת סלפי גנרי מהרשת.

• היקף השימוש – גם כאן הכוונה להיקף השימוש של היצירה המקורית. במילים אחרות, כשמדובר בשימוש רחב של היצירה המקורית, יהיה יותר קשה לטעון לשימוש הוגן. לדוגמא, העתקת פרק שלם של סדרת טלוויזיה לעומת העתקת חצי דקה מתוך הפרק. ברור שבמקרה הראשון יהיה קשה יותר לטעון לשימוש הוגן.

• השפעת השימוש על ערכה של היצירה – ושוב, השיקול מתייחס ליצירה המקורית. דוגמה קלאסית לשימוש בעייתי – אם גורם מסחרי עושה שימוש ביצירה שבבעלות מתחרה. ברור שבכך נפגע ערכה המסחרי של היצירה המקורית.

נדגיש שוב. מדובר ברשימה לא סגורה של שיקולים. גם רשימת השימושים היא לא סגורה. המשמעות היא שמדובר בתחום "אפור" למדי. צריך לזכור בנוסף, שגם במקרה של שימוש הוגן מובהק, אף אחד לא מבטיח שלא ניתקל בהליכי אכיפה.

זכות מוסרית היא בעצם זכות כפולה:

הזכות של היוצר לקבל קרדיט על היצירה, "בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין";

הזכות לשלמות היצירה, כלומר שלא ייעשה ביצירה כל "פגם" או "סילוף" או "פעולה פוגענית", שיש בהם כדי לפגוע בכבודו של היוצר.

אולם, תהיה הגנה למי שהפר את הזכות המוסרית אם פעולת ההפרה הייתה "סבירה בנסיבות העניין". החוק מונה מספר שיקולים לקביעה האם מדובר בפעולה סבירה, ביניהם אופי היצירה הרלוונטית, אופי הפעולה, הצורך בעשיית אותה פעולה לעומת הפגיעה וכן שיקולים נוספים.

אפשר לראות לפי ההגדרות לעיל (הציטוטים הם מהחוק עצמו), שהיקף החובות – מתן קרדיט ואיסור הפגיעה ביצירה – משתנה ממקרה למקרה. כך גם לגבי טענת ההגנה לפיה ההפרה הייתה פעולה סבירה. לכן, במקרה שעושים שימוש ביצירה של אחר, גם אם יש לנו רשות לכך, חשוב לקבל ייעוץ משפטי על מנת לדעת האם אנחנו עלולים להימצא במצב של הפרה ביחס לזכות המוסרית. חשוב להדגיש שהפרה של זכות מוסרית ניתנת לאכיפה בדיוק כמו האכיפה של זכות היוצרים ביצירה עצמה. לכן, גם כאן חשובה הזהירות.