עיצוב הוא זכות קניין רוחני אשר פחות מוכרת לציבור הרחב. זאת, למרות שאנו נתקלים בה במוצרים שונים ורבים מדי יום. כשמה, מדובר בזכות בלעדית ביחס לעיצוביהם של מוצרים.

למשל, בקבוקי מים מינרלים נבדלים אחד מהשני בעיצוביהם. סביר מאוד שעבור צורתו של כל אחד מהבקבוקים המשווקים לקהל הרחב נרשם עיצוב.

חשוב להדגיש שעיצוב מעניק הגנה ביחס לאלמנטים אסתטיים בלבד בצורת המוצר. כלומר, עיצוב לא מעניק הגנה לגבי צורת מוצר או אלמנטים במוצר אשר ממלאים תפקיד פונקציונלי.

אם נחזור לדוגמא של בקבוקי מים מינרליים – אלו קיימים בהרבה עיצובים שונים. כולם עוצבו במטרה ליצור כלי קיבול שמכיל מים, שיהיה נוח להחזקה ולמזיגה ושיהיה אסתטי. בהתאם, רובם כוללים מותניים צרים של הבקבוק אשר מאפשרים אחיזה נוחה. מאחר שלמותניים אלו יש תפקיד פונקציונלי, לא ניתן לקבל בלעדיות עבור בקבוק עם מותניים צרים על ידי רישום עיצוב. לעומת זאת, חריצים ותבליטים על הבקבוקים אשר נועדו לתת להם מראה ייחודי ואטרקטיבי כן יהיו זכאים להגנת עיצוב, ונוכל למנוע ממתחרים שלנו מלהעתיק אותם.

עיצוב הוא בעצם זכות "ישנה-חדשה" ומשופרת, אשר הייתה מוכרת קודם לכן בשם "מדגם".

במילים פשוטות: עיצובי מוצרים שפורסמו החל מיום 7.8.18 זכאים להגנה כעיצוב (רשום או לא רשום, כמו שנסביר בהמשך). לעומת זאת, החוק הישן חל על עיצובי מוצרים שפורסמו עד ליום 6.8.18. למרבה הצער, אם עיצובים אלו לא נרשמו כמדגם, לא ניתן לרשום אותם היום כעיצוב או לקבל הגנה עליהם כעיצוב לא רשום.

שני הבדלים משמעותיים ועיקריים בין עיצוב למדגמים – עיצוב זכאי להגנה גם אם לא נרשם; אפשר לרשום עיצוב גם אם פורסם קודם לכן (עד שנה מיום הפרסום). זאת בניגוד למדגמים, אשר הייתה חובה לרשום אותם לפני פרסומם.

חוק העיצובים קובע שעיצוב (רשום או לא רשום) יהיה זכאי להגנה אם הוא "חדש וייחודי":

• חדש – דרישה פשוטה יחסית, לפיה לא היה עיצוב זהה קודם לכן או עיצוב שאינו שונה בפרטים מהותיים.
• ייחודי – הנושא הזה קצת יותר מורכב. התנאי של הייחודיות יתקיים אם הרושם הכללי שנוצר על ידי העיצוב "אצל משתמש מיודע", שונה מהרושם הכללי של כל עיצוב קיים אחר.

  צריך לשים לב שהבחינה תהיה בעיניו של "המשתמש המיודע". ההגדרה של משתמש מיודע היא: "אדם המעוניין במוצר נושא העיצוב לשם שימוש בו, המכיר מגוון של עיצובים הקיימים בתחום שאליו משתייך המוצר כאמור". כלומר, לא מדובר מצד אחד בכל אדם שהוא, ומצד שני לא מדובר במומחה או בעל מקצוע. מדובר באדם "המעוניין במוצר" (כלשון החוק), לשם רכישתו או שימוש בו. לדוגמא, סביר שעיצוב של מקדחות ייבחן ביחס להנדימנים (או תיקונאים/תיקונאיות, בעברית צחה).

  שתי הערות נוספות: בחינת הייחודיות תהיה בהשוואה לכל מוצר שהוא, ולא רק למוצרים מהסוג הרלוונטי (למשל, מבחינה תיאורטית אפשר להשוות דלת של תנור אפייה לדלת של בית). מצד שני, הייחודיות תיבחן ביחס לעיצובים האפשריים – כלומר: מוצרים שקשה לעצב אותם באופן שונה מהעיצובים הקיימים, ייחשבו ייחודיים גם אם ייעשו בהם שינויים קטנים.

בנוסף – תנאי להגנה על עיצוב לא רשום הוא שהעיצוב נמכר בישראל או הופץ מסחרית בתוך שישה חודשים מהמועד שבו פורסם לראשונה, בין אם הפרסום הראשון היה בישראל ובין אם בחו"ל.

כאמור, המשמעות של עיצוב היא כי גורמים מתחרים לא יוכלו לייצר או לשווק מוצר בעל צורה זהה או דומה.

ברור שאם מתחרים מייצרים מוצר זהה לשלי, הרי שמדובר בהפרה. אבל, אם מדובר במוצר שהוא "רק" דומה? החוק עושה שימוש באותו עקרון שהסברנו לעיל, לגבי "משתמש מיודע". כלומר, אם "משתמש מיודע" (צרכן המעוניין במוצר שמכיר מגוון עיצובים) יחשוב ששני המוצרים יוצרים רושם כללי זהה, מדובר בהפרה.

תוקפו של עיצוב רשום הוא 25 שנים (בכפוף לתשלום אגרות חידוש לפי החוק).

תוקפו של עיצוב לא רשום הוא 3 שנים מהמועד שבו פורסם לראשונה.