העובדות: תביעה להפרת זכויות יוצרים בתמונת דיוקן.

התובע הוא צלם של תמונת דיוקן של דמות ציבורית. התמונה פורסמה בכתבה בעיתון "דבר".

הנתבעת עשתה שימוש בתמונה במסגרת מגזין אינטרנטי שבבעלותה.

נפסק: התמונה נושא ההליך מתמקדת בפניה ובפלג גופה העליון של המצולמת. בהתאם לפסיקה, תמונה זו עונה על ההגדרה של דיוקן. חוק זכות יוצרים קובע כי הזכויות בדיוקן שייכות למזמין הצילום, אלא אם הוסכם אחרת.

במקרה הנדון, מזמין הצילום הוא עיתון "דבר", והוא הבעלים של התמונה ולא התובע. כך עולה מהכיתוב המופיע מתחת לתמונה בעיתון, המציין שהתמונה נוצר "עבור דבר".

לעומת זאת, התובע טען בכתב התביעה כי אין כל הסכם בינו לבין העיתון. רק בכתב התשובה שינה התובע את גרסתו וטען שזכויות היוצרים שייכות לו מכוח הסכמות קודמות בינו לבין העיתון. התובע אף צירף הסכם אשר נחתם בתאריך המאוחר למועד השימוש בתמונה על ידי הנתבעת. שינוי הגרסה מלמד על חוסר תום הלב של התובע, שהתאים את הטענות לאמור בכתב ההגנה (שם נטען כי הבעלות היא של המזמין, עיתון "דבר"). גם במסגרת שמיעת הראיות שינה התובע את גרסתו, וטען שהבעלים בתמונה הוא עיתון "דבר" ולתובע ניתנו רק זכויות שימוש.

התביעה נדחתה.

העובדות: תביעה להפרת זכות יוצרים בשל שימוש בתמונה במסגרת מודעת אבל.

נפסק: התמונה נושא ההליך זכאית להגנת זכות יוצרים. עם זאת, התובעת לא הוכיחה את בעלותה בתמונה. שכן, התובעת טוענת שמדובר בתמונה שנוצרה על ידי עובד. למרות זאת, התובעת לא חשפה את זהות הצלם, ולכן לא הוכחה עובדת העסקת הצלם. כמו כן, לא הובאה כל ראיה שהתובעת העסיקה את עובדיה כצלמים באירוע.

התובעת טענה עוד שהתמונה צולמה באירוע פרטי, ובהתאם להוראות החוק, חזקה שהבעלות בתמונה היא של התובעת. אולם, התובעת לא הוכיחה שמדובר באירוע פרטי. גם אם היה מוכח שהתובעת היא מזמינת האירוע, לא הוכח שנאסר על האורחים לצלם בו, ושכל תמונה שתצולם תהיה בבעלות התובעת.

גם אם התובעת הייתה מוכיחה את בעלותה בתמונה, מדובר בשימוש הוגן. במקרה דומה בארה"ב, כתבת הספד על כוכב קולנוע בטלוויזיה כללה קטעים מסרטיו. ביהמ"ש קבע אז שמדובר בשימוש הוגן. כך גם במקרה הנדון, כפי שניתן ללמוד גם מהשיקולים בחוק – לא מדובר בפרסום למטרה מסחרית, והנתבעת לא הפיק ממנו רווח כלשהו. מדובר גם בפרסום שמטרתו אינו האדרת התמונה או המפרסם, אלא השתתפות בצער על פטירת המצולם.

התביעה נדחתה.

העובדות: תביעה להפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית, בארבע תמונות שצולמו בטיסות צילום.

התמונות פורסמו במשך מספר שנים ברשת החברתית של הנתבעת, אבל לא באתר האינטרנט העצמאי שלה

נפסק: לא ניתן לקבל את הטענה לשימוש הוגן של הנתבעת. אמנם הנתבעת היא מוסד ללא כוונת רווח שמטרותיו ברוכות, אך לא די בכך על מנת להצדיק את השימוש בתמונות.

הנתבעת פרסמה את התמונות ברשתות החברתיות, והמשתמשים שיתפו את הפרסומים וסימנו שאהבו אותם. בכל נהנתה הנתבעת. מאחר שמדובר בקהל יעד אוהד ישראל, שחלקו אינו מתגורר בישראל, מדובר בפגיעה בשוק הפוטנציאלי של התמונות. בנוסף, קיים ספק לגבי תחולת הגנת שימוש הוגן לגבי העתקת יצירה בשלמותה.

לא ניתן גם לקבל את טענת הנתבעת להגנת "מפר תמים":

לגבי שתי תמונות – הן פורסמו על ידי גורמים אחרים, כשאחת מהן עם קרדיט לתובע והשנייה עם קרדיט לצלם אחר. הנתבעת טענה שפנתה לגורמים שנחזו כבעלי זכויות היוצרים וקיבלה מהם היתר. אולם, הנתבעת לא הוכיחה מתן הרשאה. ובכל מקרה, גם אם ניתנה היה על הנתבעת לבקש את אישור התובע, שהוא הצלם, ולא לסמוך על אותם גורמים.

לגבי שתי התמונות הנוספות, הנתבעת טענה שנלקחו ממאגרי מידע "חינמיים", בהם לא צוין התובע כבעלים של זכויות היוצרים, טענה שלא הוכחה.