העובדות: בקשה לרישום סימן מעוצב EZEL Jeans Wear עבור בגדים – .

המתנגדת היא בעלת סימני מסחר רשומים שונים, מעוצבים ומילוליים, הכוללים את המילה DIESEL. לטענת המתנגדת סימני המסחר שלה הם מוכרים היטב.

נפסק: במבחן ראשית, נמצא כי העד מטעם המתנגדת ספק עדות מהימנה. לעומתו, העד מטעם המבקשת אינו מהימן. 

הדמיון המטעה נבחן לפי  "המבחן המשולש". מבחן זה כולל את מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; ומבחן נסיבות העניין. לצד המבחן המשולש הוחל בפסיקה גם מבחן השכל הישר. בנוסף, יש להזכיר כי כפי שנקבע זה מכבר, ההטעיה עשויה להתרחש במספר דרכים, בין אם בנקודת המכירה ובזמן המכירה, ובין אם באופן אחר.

מבחן המראה והצליל – מדובר לרוב במבחן המרכזי. בהפעלת מבחן זה יש לתת את הדעת לכך שהסימנים אינם עומדים בהכרח זה לצד זה ושזיכרונו של הצרכן אינו מושלם. כמו כן, כלל ידוע הוא כי סימנים ייבחנו בכללותם, בשים לב לרכיביהם הדומיננטיים, ולרושם הראשוני שנוצר בעיני הצרכן. בהשוואת סימן מילולי לסימן מעוצב יש להתעלם מעיצובו של הסימן המבוקש. זאת מאחר שההגנה על סימן מסחר מילולי חלה ביחס לכל עיצוב.

עיקרו של הסימן המבוקש הוא הרכיב EZEL. שבו האות E הראשונה בצבע ירוק ושאר האותיות בלבן על רקע שחור, כאשר טענת המבקשת היא להבדלים בגופן ובעיצוב.

העובדות: בקשה לרישום הסימן המעוצב "ANKARSRUM" עבור מנועים חשמליים ומוצרים קשורים. מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימן המסחר בטענה שהוא דומה עד כדי הטעיה לסימן מילולי קודם "ANKARSRUM" שנרשם עבור מוצרים דומים. המבקשת הייתה חלק מקבוצת החברות של בעלת הסימן הרשום את פרשה ממנה.

נפסק: בחינת החשש להטעיה נעשית לפי "המבחן המשולש". מבחן זה כולל את מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וצינורות השיווק, ומבחן יתר נסיבות העניין. אל מבחנים אלה, צורף מבחן השכל הישר כמבחן משנה.

אין מחלוקת לגבי הזהות בין הרכיב המילולי בסימן המבוקש לבין הסימן הרשום. מאחר שהרכיב המילולי הוא דומיננטי, הרי שקיים גם דמיון במבחן המראה.

יתרה מכך, רישום של סימן מילולי מקנה לבעל הסימן זכות שימוש ייחודית החלה על כלל העיצובים של המילה המוגנת. לכן, הסימן המילולי יכול להיות גם מעוצב באופן זהה לסימן המבוקש. גם בשל כך קיים גם דמיון במבחן המראה.

לגבי סוג הסחורות וקהל הלקוחות – אין מחלוקת שהמבקשת פונה לצרכני הקצה, ואילו בעלת הסימן הרשום פונה לחברות שרוכשות מנועים עבור מוצריהן.

המחלוקת מתמקדת בשאלה האם הסימן המבוקש ניתן לרישום לאור הסכם דו קיום שנחתם בין המבקשת לבעלת הסימן הרשום. ההסכם קבע את חלוקת הפעילות בין הצדדים, כאשר בעלת הסימן הרשום התחייבה שלא להתנגד לרישום הסימן המבוקש.

העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר לקבל התנגדות לרישום הסימן המילולי KAZA FOOD. הסימן המבוקש התבקש לרישום עבור שירותי הסעדה.

המשיבה לערעור היא בעלת הסימן הרשום KAZA לגבי ריהוט ושירותים מסחריים נלווים.

נפסק: התכלית העומדת בבסיס דיני סימני המסחר היא זיהוי מוצרים ממקור מסוים עם סימן מסחר מסוים, ובכך למנוע הטעיית ציבור הצרכנים. תכלית נוספת היא ההגנה על גורמים מסחריים מפני תחרות בלתי הוגנת.

עילת ההתנגדות העומדת לדיון היא לגבי "סימן המעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר". מדובר ב"סעיף סל" הנותן ביטוי למושכלות יסוד בתחום ההגנה על סימני המסחר.

עילה זו דורשת הוכחת שלושה רכיבים במצטבר: דמיון מטעה בין סימני המסחר; מוניטין רב בסימן המסחרי הרשום; בחירת הסימן המבוקש בידי המבקש נעשתה בחוסר תום לב.

דמיון מטעה – דמיון מטעה נבחן לפי "המבחן המשולש" המורכב משלושה מבחני משנה: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות והלקוחות; מבחן שאר נסיבות העניין. עם השנים התווסף בהלכה הפסוקה גם מבחן "השכל הישר". אין מדובר במבחנים מצטברים, אלא יש לשקלל את המבחנים לפי נסיבות המקרה.

מבין שלושת המבחנים, למבחן המראה והצליל ניתן המשקל הרב ביותר. במסגרת מבחן זה, יש לבחון את הסימנים במבט כולל ולפי הרושם הראשוני ולא בהשוואה מדוקדקת.

העובדות: בקשה למחיקת הסימן המילולי "מאורסים מאורסות" הרשום עבור אפליקציה ושירותים בתחום תכנון/ארגון חתונות. בבסיס הבקשה הטענה כי מדובר בצירוף תיאורי ושגור זה שנים ברשתות (ובעיקר בקבוצות פייסבוק), לרבות על ידי מבקשת המחיקה. עוד נטען כי הבקשה לרישום סימן המסחר הוגשה בחוסר תום לב. 

נפסק: סימן מסחר משרת מטרה כפולה. מחד, סימן המסחר מאפשר לבעליו לבדל את מוצריו ממוצריהם של יצרנים אחרים ומאידך, מאפשר הוא לציבור הצרכנים לזהות את מקור הטובין הנושאים את הסימן. בשל כך, תנאי לרישום סימן מסחר הוא קיומו של אופי מבחין, מולד (אינהרנטי) או נרכש (כתוצאה משימוש).

פסיקה הגדירה ארבע קטגוריות של סימני מסחר: סימנים דמיוניים או שרירותיים; סימנים מרמזים; סימנים מתארים; וסימנים גנריים. ההבחנה בין הקטגוריות אינה כה חדה ולכן באופן כללי נהוג לדבר על "ציר התיאוריוּת". שאלת מיקומו של סימן המסחר על ציר התאוריות משפיעה באופן ישיר על שאלת כשירותו להירשם.

במקרה הנדון, אמנם אין מדובר בתיאור מדויק של השירותים. אולם הסימן נעדר מקוריות ולא נדרשת מחשבה נוספת כדי לשייך את הסימן הרשום לרשימת הסחורות.

מהראיות עולה כי כבר במועד הגשת הבקשה לרישום היה מדובר בסימן המקובל במסחר. בהתאם, לא ניתן היה להעניק בו בלעדיות לגורם אחד ולהפקיע אותו מהציבור. כמו כן, מדובר בסימן מסחר בעל רמת תיאוריות גבוהה במיוחד.

העובדות: בקשה לרישום סימן מעוצב “HOME” עבור מוצרי בית וניקיון. המתנגדת, רשת "הום סנטר", טוענת לדמיון מטעה לסימני המסחר הרשומים על שמה, הכוללים שילובים של המילים "HOME הום".

נפסק: המתנגדת טענה שסימני המסחר שלה הם מוכרים היטב. בפסיקה נקבעו כמה מבחני עזר, באמצעותם ניתן לבחון את מעמדו של סימן כלשהו כסימן מסחר מוכר היטב, והם: מידת ההכרה של הסימן בקרב הציבור הרלוונטי; היקף ומשך השימוש והמכירות; עומק החדירה לשוק; היקף ומשך הפרסום; רישום ואכיפה; מידת הייחודיות של הסימן הטבועה או הנרכשת; מידת השימוש בו על ידי צדדים שלישיים; אופי הטובין או השירותים וצינורות השיווק; הערך המסחרי המיוחס לסימן והדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל את איכות הסחורות. יישום מבחנים אלו על הראיות בהליך מוביל למסקנה כי סימני המסחר הרשומים על שמה של הום סנטר אינם מוכרים היטב.

שאלת הדמיון המטעה לסימני המסחר הרשומים היא באמצעות "המבחן המשולש". המבחן כולל את מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וצינורות השיווק ומבחן יתר נסיבות העניין. אל מבחנים אלה, צורף מבחן השכל הישר כמבחן משנה.

מבחן המראה והצליל הוא המבחן המרכזי. קיימת אמנם זהות בצליל בשל המילה HOME. אולם, מדובר במילה מילונית תיאורית שלא ניתן לרכוש זכויות בה. כך גם מצוין בנסחי הרישומים של סימני המסחר של המתנגדת.