העובדות: ערעור על החלטה בהליך תחרות לגבי לוגו ותיק — דמות נושאת מגש עם פינג׳אן וכוס. הלוגו שימש בתי עסק שונים של בני אותה משפחה עוד משנות ה־50.

החלטת הרשם יישמה את שלושת המבחנים המקובלים (מועד הבקשות, היקף השימוש בישראל ותום לב), ופסקה לטובת המשיבים לערעור. זאת מאחר שהשימוש הרציף והנרחב בישראל היה שלהם (חנויות בירושלים ובהמשך נוספות), בעוד שפעילות המערערת התמקדה לאורך השנים בעיקר ברמאללה/איו״ש ומחוץ לישראל.

נפסק: מבחן היקף השימוש בישראל הוא המבחן בעל המשקל המרכזי בנסיבות הדיון. מדובר בעניין עובדתי ויישום העובדות לפי מבחנים משפטיים. קביעת הרשם הייתה כי לאורך שנים ארוכות המשיבים הפעילו בישראל חנויות קפה שבהן נעשה שימוש עקבי בלוגו, לרבות החנות ההיסטורית בעיר העתיקה וחנויות שבאו אחריה; מנגד, עיקר פעילות המערערת היה מעבר לקו הירוק/ברמאללה ובשווקים מחוץ לישראל. מציאות זו – לא רק הסדרים פנימיים בין הצדדים – היא המניחה את התשתית לעדיפות המשיבים.

במבחן מועד הבקשות – מדובר במקרה בעל נסיבות היסטוריות מורכבות, הכוללות סימן רשום על שם המערערת, שנמחק לדעתה בטעות וכן הליכים בין הצדדים. אולם, אין להתערב בהחלטת הרשם לפיה לאלו אין משקל מכריע, ובוודאי לא כזה שגובר על תמונת השימוש בפועל בישראל.

במבחן תום הלב, אין ייחוס חוסר תום לב לצד מן הצדדים; הבחירה בלוגו קשורה למורשת משפחתית משותפת וההכרעה נסובה על השאלה המעשית: מי מבסס עדיפות בשימוש המקומי.

העובדות: שתי בקשות לרישום סימני מסחר: סימן מסחר "סטוק טוק AI" ו-"AI STOCKTALK" (להלן: הסימן או הסימנים המבוקשים). הבקשות הוגשו עבור שירותי ייעוץ ושירותים נוספים בתחום הפיננסי,  בין היתר באמצעות בינה מלאכותית.

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימני המסחר בטענה שמדובר בסימנים תיאוריים, חסרי אופי מבחין, וכן כי צירוף המילים בסימנים משמש עוסקים בתחום לתיאור שירותים פיננסיים בטכנולוגיה מבוססת בין היתר על בינה מלאכותית.

נפסק: סימן מסחר משרת מטרה כפולה: מאפשר לבעליו לבדל את מוצריו ממוצריהם של יצרנים אחרים; מאפשר לציבור הצרכנים לזהות את מקור הטובין הנושאים את הסימן. לאור מטרה כפולה זו נקבע התנאי לפיו על הסימן להיות בעל אופי מבחין.

הפסיקה הגדירה ארבע קטגוריות של סימנים: סימנים דמיוניים או שרירותיים; סימנים מרמזים; סימנים מתארים; וסימנים גנריים. ההבחנה ביניהן אינה חדה ולכן באופן כללי נהוג לדבר על "ציר התיאוריוּת". שאלת מיקומו של סימן על ציר התאוריות משפיעה באופן ישיר על שאלת כשירותו להירשם כסימן מסחר. ככל שסימן מתרחק מהקוטב הגנרי ומתקרב אל הקוטב הדמיוני-שרירותי, יהיה קל יותר להביא לרישומו. מנגד, ככל שהסימן קרוב יותר לתיאור המוצר או תכונה מתכונותיו, תגבר הנטייה להותירו פתוח לשימוש הציבור.

כאשר הסימן המבוקש הוא צירוף של מספר מילים, שאלת כשירותו תבחן על פי משמעותו של שילוב המילים יחדיו.

העובדות: בקשה למחיקת סימן מסחר "HUDABEAUTY" (מעוצב) שנרשם עבור דברי קוסמטיקה.

טענת מבקשת המחיקה היא כי עשתה שימוש בסימן HUDABEAUTY בכמה אופנים לפני שהסימן הרשום נרשם, וצברה בו מוניטין.

נפסק: נטל השכנוע בבקשה למחיקת סימן רשום מוטל כל העת על מבקש המחיקה. אולם נטל הבאת הראיה עשוי לעבור מצד אחד למשנהו.

מבקשת המחיקה טוענת כי הסימן הרשום מוביל להטעיה.

עילת המחיקה הנטענת תקום כאשר הסימן הבלתי רשום צבר מוניטין במידה כזו שיהיה בהותרת הרישום כדי להטעות את הציבור. לכן, הרכיבים הנדרשים הם החשש להטעיה בין הסימנים, בין הסימן הרשום והמוניטין הנצבר של הסימן שאינו רשום.

המבחן המקובל לקיומו של דימיון מטעה בין הסימנים הוא "המבחן המשולש". מבחן זה כולל את מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין.

במקרה הנדון בענייננו קיים דמיון עד כדי זהות בין הסימן הרשום לסימני מבקשת המחיקה במבחן המראה והצליל. אין בהבדלים המינוריים בעיצוב כדי להאפיל על דימיון זה.

במבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות סימני שני הצדדים הם עבור מוצרי קוסמטיקה ומיועדים לאותו חוג לקוחות.

במבחן יתר נסיבות העניין יש לתת משקל לכך שמדובר בסימן המורכב מהמילה HUDA והמילה BEAUTY. המילה BEAUTY שהיא תיאורית ביחס לטובין ושקופה לצרכן, המילה HUDA שהיא שרירותית ביחס לטובין.

העובדות: בקשה למחיקת סימן מסחר (מעוצב) הרשום עבור רשת קמעונאית למוצרי קוסמטיקה וניקיון:

על שמה של בעלת הסימן רשום סימן מסחר נוסף עבור שירותים זהים, לגביו לא התבקשה מחיקה:

בין הצדדים להליך מתנהלת תביעה אזרחית שהגישה בעלת הסימן הרשום כנגד מבקשת המחיקה.

מבקשת המחיקה טוענת שהסימן הרשום לא היה כשיר מלכתחילה להירשם מכמה סיבות: הוא מורכב מאוסף מילים המהוות את תיאור טובין ואיכותם בלבד – ללא אופי מבחין; גם במובן העיצובי – החלק הגרפי מורכב מאלמנטים מינימליים כאשר האלמנט החזותי המבדיל את הסימן הרשום הינו רקע צהוב וכיתוב שחור בלבד; הניסיון לנכס לבעלת הסימן את הסיסמה "פארם במחירים טובים", אשר חייבת להישאר פתוחה לשימוש עסקים מתחרים.

נפסק: נטל השכנוע למחיקת סימן מסחר רשום מוטל על כתפי מבקש המחיקה. נטל הבאת הראיה, לעומת זאת, עשוי לעבור מצד אחד למשנהו.

תנאי הכרחי לרישומו של סימן מסחר הוא קיומו של אופי מבחין. אופי מבחין יכול להיות מעצם טבעו – אופי מבחין מולד (אינהרנטי) או שסימן החסר אופי מבחין מולד ירכוש הכרה באופן שהציבור יקשר בינו לבין הסחורות שלו – אופי מבחין נרכש.

הפסיקה בתחום סימני המסחר הגדירה ארבע קטגוריות של סימנים: דמיוניים או שרירותיים; מרמזים; מתארים; וגנריים. ההבחנה בין קטגוריות אלה אינה חדה ונהוג להתייחס אליה כ"ציר התיאוריות".

העובדות: ערעור על החלטת רשם סימני המסחר בה נדחתה בקשת המערערת לרישום סימן המסחר המילולי "Jerusalem Winery". המערערת היא חברה פרטית המחזיקה ביקב בירושלים, מפתחת מייצרת ומשווקת יין ואלכוהול. המערערת פועלת תחת המותג "Jerusalem Winery".

נפסק: רישום סימן מסחר מעניק לבעל הסימן את הזכות לעשות שימוש בלעדי בסימן. בכך סימן המסחר מופקע, בהקשר מסחרי, מנחלת הכלל. הפקעה זו עלולה לפגוע באינטרסים לגיטמיים של בעלי עסקים אחרים ושל כלל הציבור. הדברים נכונים מקל וחומר במקרה הנדון, לאור כל המשמעויות ההיסטוריות, הריגשיות, והדתיות הנלוות לעיר ירושלים עבור אנשים רבים בארץ ובעולם.

המערערת הגישה במסגרת ההליך מול הרשם ראיות שונות לתמיכה בטענה לקיומו של אופי מבחין נרכש. אלו כללו תצהירים, הן של נציג המערערת והן של  בעלי חנויות שמוכרים את מוצרי המערערת. בהמשך הוגש גם סקר צרכנים. על אף ראיות אלו נקבע בהחלטת הרשם כי לא הוכח אופי מבחין נרכש. בכלל זה נקבע כי הראיות הראו כי המערערת עשתה באופן קבוע שימוש בסימן המבוקש לצד סימנים מעוצבים נוספים וכיתוב נוסף; וכי סקר הצרכנים בוצע בקרב בעלי חנויות ולכן אינו מהווה למעשה סקר צרכנים.

המערערת מיקדה את ערעורה בטענה שהמותג "Jerusalem Winery" רכש במהלך השנים אופי מבחין.