העובדות: התובעים טענו שהנתבע עשה שימוש באתר האינטרנט שלו בסימן מסחר שבבעלותם. בכך ביצע הנתבע עוולה של גניבת עין.

נפסק: עילת גניבת העין דורשת הוכחת קיומו של מוניטין וכן חשש סביר להטעית הציבור.

הפסיקה קבעה כי קיימת סובלנות לגבי שימוש בסימני מסחר של אחרים, להפעלת מודעות ממונות של מתחרים. כל זאת בתנאי שהשימוש אינו כרוך בהטעיית הציבור לגבי זהות המוכר. עוד נקבע כי לא כל שימוש בסימן מסחר של אחר במסגרת מודעה פוגע בהכרח בבעל סימן המסחר. 

את החשש להטעיה יש לבחון לפי המבחן המשולש, הבוחן את החזות והצליל; סוג הסחורה וחוג הלקוחות; ויתר נסיבות העניין. לאלו נוסף מבחן השכר הישר, לגבי המסר הרעיוני של סימני המסחר.

במקרה הנדון, התובעים הציגו רק את הלוגו, ולא סיפקו ראיות לגבי הפרסום שלהם באינטרנט או צורת האתר. עיון במודעה של הנתבע מגלה כי לא נוצרת הטעיה וברור שמדובר בעסקו ולא בעסקם של הנתבעים.

מבחינת סוג הסחורה, מדובר באותם שירותים. אולם, חוג הלקוחות שונה בשל איזורי פעולה שונים של הצדדים בארץ. עובדה זו מובילה גם לדחיית הטענה של התובעים לקיומו של מוניטין, ככל שהדבר אמור לאזור הפעולה של הנתבע.

התובע גם הוכיח תום לב בכך ששינה מיד את צורת הלוגו, לאחר פניית התובעים אליו.

העובדות: התובע והנתבע מפעילים חנויות לממכר פרחים. שמה של חנותו של התובע הוא "פרחי הדר" והיא ממוקמת בישוב צור משה. חנותו של הנתבע נקראת "פרחי חן" והיא ממוקמת בקניון סמוך לישוב תל מונד.

הנתבע עושה שימוש במודעות ממומנות באינטרנט ובאמצעים לקדם מודעות אלו כך שיופיעו במקרה שגולשים מבצעים חיפוש מסוים.

במקרה הנדון, חיפוש לפי "פרחי הדר צור משה" או "הדר פרחים צור משה" הוביל למודעת הנתבע כתוצאה ראשונה או שניה. המודעה, ובמקרים מסוימים, דף הנחיתה אליה הובילה, לא כללו פרטים של החנות של הנתבע, אלא רק את מספר הטלפון שלה. לעומת זאת, בחלק מהמקרים נעשה שימוש נוסף במילים "צור משה" או "הדר".

התובע טוען כי התנהלות הנתבע מהווה גניבת עין ומזכה אותו בפיצוי בשל הטעיית הלקוחות.

נפסק: עילה בגניבת עין דורשת הוכחה של קיומו של מוניטין וחשש סביר להטעית הציבור.

הפסיקה מגלה כי קיימת סובלנות לגבי שימוש בסימני מסחר של מתחרים במסגרת מודעות ממומנות. אולם, זאת בתנאי שהדבר לא כרוך בהטעיה לגבי זהותו של המוכר.

התובע טען כי אינו מתיימר לזכות כלשהי בביטוי "פרחי הדר". עם זאת, טען שאופן הפרסום מצד הנתבע הטעה לקוחות, וגרם להם לחשוב שהגיעו לעסקו של התובע ולא של הנתבע.

הראיות מגלות שהנתבע ואיש השיווק מטעמו מבצעים שינויים שונים בפרסום המודעות במטרה להגדיל את אחוזי הפניות לעסקו של הנתבע.

העובדות: בקשה לרישום סימן המסחר "CYLUS", עבור מוצרים ושירותים בתחום הסייבר.

המתנגדת היא חברה הפעילה בתחום הסייבר, ובעלת סימן מסחר רשום (מעוצב) עבור "CYLANCE" (ללא אלמנטים נלווים לשם עצמו).

נפסק: המחלוקת העיקרית היא מידת הדמיון בין סימני המסחר. מידת הדמיון נבחנת לפי "המבחן המשולש" (מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; מבחן יתר נסיבות העניין. לאלו הצטרף בשנים האחרונות מבחן השכל הישר). שאלת הדמיון נגזרת גם מההבדלים בין הסחורות והשירותים המוצעים, כאשר קיימת דעה לפיה מדובר בשאלה מקדמית.

מבחן המראה והצליל – סימני המסחר הנדונים כוללים את התחילית "CYL", כשצמד האותיות CY מקובל בתחום, אך לא כך לגבי האות L. ניתוח מראה ומצלול הסימנים מעלה כי קיים דמיון מסוים במראה ודמיון רב יותר בצליל.

מבחן סוג הסחורות, צינורות השיווק וסוג הלקוחות – קיימת חפיפה מסוימת בתחום השירותים, בעיקר שירותי הייעוץ באבטחת מידע. אולם, שני הצדדים העידו כי לקוחותיהם הם לקוחות מתוחכמים, וכי תהליך ההתקשרות אורך זמן רב. מידת תשומת הלב המוקדשת בתהליך הרכישה היא משמעותית בשאלת ההטעיה.

המתנגדת הציגה פסקי דין לפיהם כביכול צרכנים בעלי מומחיות הם בעלי זכרון חלקי ולקוי. אולם, בשני המקרים מדובר בשיווק מוצר או שירות המתחזה לאלו המקוריים, ולכן לא מדובר במקרים הרלוונטיים למקרה הנדון.

העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר עבור המילה "Gottex", בארבעה סוגים שונים – שני סוגים כוללים שימוש בחומרי גלם לתעשיית הטקסטיל; שני סוגים מחריגים במפורש שימוש בתעשיית הטקסטיל.

המתנגדת היא הבעלים של סימני מסחר רשומים עבור השם "Gotex" (סימנים מעוצבים וסימני מילה), ביחס למוצרי טואלטיקה ולבגדים.

נפסק: אין מחלוקת שהסימנים זהים במבחן הצליל ודומים מאוד במבחן המראה.

המתנגדת טוענת שסימניה הרשומים הם סימני מסחר מוכרים היטב. סימן מסחר מוכר היטב נבחן ביחס ל"ציבור הנוגע לעניין". במקרה הנדון מדובר בציבור המתעניינים באופנה, ובעיקר נשים. גם מאמצי הפרסום של המתנגדת מכוונים לציבור זה.

המבחנים לבחינת היותו של סימן מסחר מוכר היטב כוללים: מידת ההכרה בסימן המסחר; היקף ומשך פרסום סימן המסחר; מידת האופי המבחין האינהרנטי או הנרכש של הסימן; מידת הייחודיות (אקסקלוסיביות) של הסימן ומידת השימוש של סימן המסחר או סימן דומה על ידי צדדים שלישיים; אופי הסחורות או השירותים וצינורות השיווק; הדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל איכות של הסחורות. בחינת הראיות מגלה שסימן הבית של המתנגדת (Gottex) עומד במבחנים אלו והוא סימן מסחר מוכר היטב. עובדה זו היא אף בגדר ידיעה שיפוטית.

לפי סע' 11(14) לפקודת סימני מסחר, סימן מסחר מוכר היטב שנרשם יכול למנוע רישום של סימן דומה, גם אם אינו מאותו הגדר: אם קיים קשר בין הסימנים; ואם תהיה פגיעה בבעל הסימן המוכר היטב.

העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר מילולי "DISCOVER" עבור משקאות.

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימן המסחר בשל רישום סימן מסחר עבור המילה "DISCOVERIES", הרשום גם הוא עבור משקאות.

נפסק: אין מחלוקת שהסימן המבוקש התבקש לרישום באותו הגדר של הסימן הרשום. השאלה היחידה היא האם מדובר בסימן מסחר הדומה עד כדי הטעיה לסימן מסחר הרשום.

שאלת הדמיון בין סימני מסחר נבחנת לפי "המבחן המשולש" (מבחן המראה והצליל; קהל הלקוחות, סוג הסחורות וערוצי השיווק; יתר נסיבות העניין; מבחן השכל הישר).

לגבי מבחן המראה והצליל – מידת הדמיון נבחנת כמכלול תוך מתן דגש למרכיבים היסודיים שבסימנים, שהשפעתם על המכלול בולטת במיוחד. במקרה הנדון הרכיב המשותף הוא המילה "DISCOVER". יש לזכור שהצרכן לא מציב את הסימנים אחד ליד השני בשעת הרכישה, ולאור זכרונו הבלתי מושלם, ספק אם הצרכנים יהיו ערים לשוני ביניהם. המסקנה היא שקיימת מידת דמיון גבוהה במבחן המראה והצליל.

לגבי קהל הלקוחות, סוג הסחורות וערוצי השיווק – קיימת חפיפה בין פרטות הסימנים ושני הסימנים נועדו למשקאות קלים, שעלותם נמוכה. בהתאם, רכישתם מתבצעת ככלל ללא מתן תשומת לב מיוחדת. המבקשת טוענת שצינורות השיווק שונים. אולם, המבקשת לא מפרטת מהם צינורות השיווק בהם היא עושה שימוש. כמו כן, אין לבחון את ערוצי השיווק בהם עושים הצדדים שימוש בפועל, אלא האם בדרך כלל נמכרים המוצרים הרלוונטיים באותם ערוצים.