העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר עבור השם "כביסקל" לגבי מוצרים ושירותים עבור מכונות כביסה.

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את סימן המסחר בשם רישום קיים של סימן מסחר מעוצב "כביסכֹל". סימן זה נרשם לגבי חומרי ותכשירי כביסה.

לאור הסכם דו קיום בין בעלת הסימן כביסכל למבקשת הרישום, אושרה הבקשה לגבי שירותים הרלוונטיים למכונות כביסה. יש להכריע בשאלת הכשירות לרישום לעניין מוצרים הרלוונטיים למכונות כביסה (אבקות, סבון, תכשירים וכיו"ב).

נפסק: החשש להטעיה בין הסימן הרשום לסימן המבוקש ייבחן לפי "המבחן המשולש". מבחן זה כולל מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וצינורות השיווק ומבחן יתר נסיבות העניין. אל מבחנים אלה צורף מבחן השכל הישר כמבחן משנה.

מבחן המראה והצליל הוא המבחן המרכזי, ובמסגרתו ייבחנו הסימנים על ידי השוואתם בשלמותם, אך תוך שימת לב לרכיב הדומיננטי בסימנים, כרעיון המרכזי בסימן.

יש לדחות את טענת המבקשת טענה לפיה הרכיב "כביס" הוא רכיב גנרי ולכן הצרכן לא ייחס לו משקל. מדובר ברכיב ייחודי שאינו מקובל במסחר ובוודאי שאינו גנרי. התוספת "קל" לרכיב זה במקום "כל" אינה מבדלת בין הסימנים.

מאחר שהסימן המבוקש הוא מילולי הוא עשוי להיות מוצג גם בעיצובים הדומים לסימן הרשום. הצדדים גם לא התייחסו לכך בהסכם הדו קיום ביניהם.

המסקנה היא שקיים דמיון במראה והצליל בין הסימן המבוקש לסימן המסחר הרשום.

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות – קיימת חפיפה בין המוצרים וכתוצאה מכך בקהל הלקוחות. לגבי צינורות השיווק, הרי שהמבקשת לא טענה שקיימים הבדלים בצינורות השיווק.

מבחן יתר נסיבות העניין – יש לקחת בחשבון את הסכם הדו קיום בין הצדדים. הסכם הדו קיום אינו מחייב את רשם סימני המסחר, אשר יכול לפי שיקול דעתו לא לאשר את הסימן המבוקש. השיקולים הרלוונטיים לגבי הסכם דו קיום: היקף השימוש בסימן המבוקש; מידת ההטעיה שהיא מדד למידת אי הנוחות שנגרמת לציבור; תום הלב של בעל הסימן המבוקש; האם קיימת הטעיה בפועל; מאזן הנוחות בין בעל הסימן הרשום לבין בעל הסימן המבוקש.

במקרה הנדון מתקיים שימוש מקביל ארוך בשנים שנעשה בתום לב. גם היקף השימוש בסימן המבוקש הוא רחב. לגבי הדמיון בין סימני המסחר – כאמור, מתקיים דמיון מטעה. אולם, הסכמת המבקשת להוסיף את סימן הניקוד פתח לאות ק' וההתחייבות בהסכם הדו קיום לבדל בין הסימנים מפחיתים את החשש להטעיה.

אולם, בכך לא די. טענת הצדדים להסכם הדו קיום היא שקיים מוניטין עצמאי בתחומי פעילות שונים – שוק פרטי לעומת שוק מוסדי. בהתאם, יש להגביל את רשימת המוצרים של הסימן המבוקש ביחס ל"שימוש מוסדי". בניגוד לטענת המבקשת, אין בהתערבות זו בהסכם הדו קיום כדי לפגוע בזכות קניינית שלה. שכן, לפי טענתה היא המוניטין שלה מתייחס לשוק המוסדי.

הסימן המבוקש יירשם גם לגבי מוצרי כביסה, תוך הגבלת רשימת המוצרים לשימוש מוסדי ותוספת פתח לאות "ק" בסימן.