העובדות: בקשה לרישום סימן מסחר עבור המילה "BLUE", שהוגשה לרישום ביחס ליינות ומשקאות המכילים יין.

מחלקת סימני מסחר סירבה לרשום את הבקשה בטענה שמדובר בשם של צבע, אשר חייב להישאר פתוח לשימוש הציבור. כמו כן, נטען כי קיימים סימני מסחר רשומים רבים שהסימן המבוקש דומה להם עד כדי הטעיה.

נפסק: ככלל, סימן שהוא שם של צבע ייחשב כסימן חסר אופי מבחין, ולכן לא יהיה כשיר לרישום. חריג לכך הוא כאשר הצבע אינו מהווה מאפיין של המוצרים הרלוונטיים.

המבקשת טוענת שקיים איסור לפי תקנים ישראליים ובינלאומיים להגדיר יין כ"כחול". אולם, קיימים יינות הנמכרים בבקבוקים כחולים ומבחינתם מדובר בסימן מתאר. יש לאפשר חופש לעוסקים בתחום לא רק לגבי המוצרים עצמם, אלא גם לגבי האריזות. אין חשיבות גם להצהרת המבקשת שלא תפעל נגד גורמים אחרים. עצם רישום הסימן עלול להוות גורם מצנן. כמו כן, מאחר שפרטת הסימן כוללת גם משקאות הכוללים יין (ולא יין בלבד), ייתכן שאלו כן יהיו בצבע כחול. דבר נוסף, תקנים עשויים להשתנות.

המבקשת לא הוכיחה גם קיומו של אופי מבחין נרכש בסימן המסחר.

בנוסף, קיימים סימני מסחר רשומים רבים הדומים עד כדי הטעיה לסימן המסחר המבוקש לרישום. חשש להטעיה ייבחן לפי "המבחן המשולש" (מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; מבחן יתר נסיבות העניין), בצירוף מבחן השכל הישר והמסר הרעיוני העולה מסימן המסחר.

העובדות: ההתנגדות הוגשה נגד בקשה לרישום סימן מסחר מילולי – "LIFE. TO THE FULLEST", שהתבקש לרישום עבור מספר רב של סוגים, בתחומים רפואיים בעיקר. ההתנגדות הוגשה על ידי סופר פארם, הבעלים של המותג "LIFE". סופר פארם טענה שקיים דמיון מטעה ביחס לסימני המסחר הרשומים על שמה, עבור המילה "LIFE" (מילוליים ומעוצבים).

נפסק: יש לדחות את טענת המתנגדת כאילו הסימן המבוקש אינו בעל אופי מבחין ומהווה סיסמה שיווקית. שכן, הוספת הנקודה לאחר המילה "LIFE" יוצרת עניין ומשחק מילים. כמו כן, הוכח שהמבקשת עושה שימוש בביטוי כסימן מסחר. לכן, יש לקבוע שלסימן המסחר המבוקש קיים אופי מבחין אינהרנטי.

באשר לטענה לדמיון מטעה – חשש להטעיה ייבחן לפי "המבחן המשולש" (מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; מבחן יתר נסיבות העניין). למבחנים אלו נוסף מבחן השכל הישר, העומד בפני עצמו.

אין מחלוקת שסימני המסחר של המתנגדת המילוליים, מורכבים ממילה ידועה ומוכרת, בעלת משמעות ומוכרת לרוב האוכלוסייה בישראל. המילה LIFE היא בעלת "ניחוח אוניברסלי", כפי שזה הוגדר בפסיקה.

חשוב עוד לזכור שהגנה שניתנת למילה שגורה שזכתה למשמעות שנייה תוגבל למילה עצמה, ולא לצירופים הכוללים אותה. בהחלטה קודמת הוצע מבחן לפיו יש לבדוק האם משמעותו של הסימן המוכל משתנה. אלא שבכל מקרה אין בכך לסייע למתנגדת.

העובדות: ההתנגדות הוגשה נגד בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב, הכולל דמויות של גורדי שחקים המדמות מרכז עירוני, את המילה "STOLICHNYE" באותיות קיריליות, וכן את הביטוי "אוקטובר האדום", גם הוא באותיות קיריליות, המוצג באופן מעוצב. הבקשה לרישום סימן המסחר הוגשה עבור שוקולד, פרלינים ודברי מתיקה נוספים.

המתנגדת היא יצרנית הוודקה "סטולי" שמחזיקה במספר סימני מסחר, גם מילוליים וגם מעוצבים, הכוללים את המילה "STOLICHNAYA", שמשמעותה "מעיר בירה". המתנגדת טוענת שהרכיב המילולי בסימן המבוקש יוצר הטעיה, ולפחות קשר, בין סימני המסחר. כמו כן, המתנגדת טוענת שקיים דמיון מטעה ביחס לסימני המסחר המעוצבים הרשומים על שמה.

נפסק: המתנגדת טוענת שסימני המסחר שלה מוכרים היטב. בין היתר, הטענה מתבססת על החלטה קודמת של רשם סימני המסחר. אולם, חלפו מהחלטה זו 15 שנים. מאחר שמוניטין הוא דבר משתנה, סימן מסחר מוכר היטב יכול לאבד הכרה זו במרוצת השנים ולא ניתן להסתמך על ההחלטה לעניין זה. אולם, המתנגדת הציגה ראיות לגבי השימוש בסימן המסחר המילולי וכן בסימני המסחר המעוצבים שלה (לגבי תוויות המוצרים), הכוללים את הסימן המילולי. לאור ראיות אלו, יש לקבוע שסימני המסחר שבבעלותה מוכרים היטב ביחס לוודקה.

אמנם, חלו שינויים בתוויות המוצרים של המתנגדת לאורך השנים, ויש גם שוני בין התוויות השונות שנרשמו על ידה כסימני מסחר.

העובדות: סימן המסחר שהתבקשה מחיקתו, נרשם עבור רהיטים והוא בבעלות חברה ישראלית.

הבעלים של סימן המסחר הרשום שיווקה בישראל מוצרים מקוריים של חברת Berkline. בעלת הסימן היא זו שנתנה אחריות לרוכשים (ולא היצרנית), וכן פעלה בצורה עצמאית במסגרת מאמצי השיווק והפרסום.

חברת Berkline נקלעה לקשיים ופורקה. לאחר פירוק החברה, רשמה בעלת הסימן את סימן המסחר על שמה. מספר חודשים לאחר מכם נרכש המותג Berkline על ידי חברה אמריקאית, שהיא מבקשת המחיקה.

הנימוק המרכזי לבקשה למחיקת סימן המסחר הוא שסימן המסחר נרשם בחוסר תום לב.

נפסק: הכלל הוא שיש לבחון את שאלת תום הלב במועד הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר.

למרות העובדה שבעלת הסימן יצרה את השוק בישראל למוצרי Berkline, ועל אף שהייתה לה עצמאות בפעילות, המוניטין בסימן המסחר והזכות בו שייכים ליצרנית. לפי הדין, יבואן או מפיץ אינו קונה זכויות בסימן מסחר או במוניטין המשויך לסימן המסחר מעצם פעולות הייבוא והשיווק בלבד. מסקנה זו הייתה נכונה גם אם היה נחתם הסכם בלעדיות בין הצדדים.

זו משמעות הבחירה של בעלת הסימן להיות מפיץ ולא יצרן עצמאי. שכן, למרות שהכורסאות נמכרו על ידי בעלת הסימן, הן נשאו את סימן המסחר Berkline והצרכן קישר אותן עם Berkline. לבעלת הסימן שמור המוניטין כמשווק, מוניטין שיכול לסייע בשיווק המוצרים.

העובדות: תביעה לצו מניעה לגבי השימוש במותג ecofriend. המותג היה במקור בבעלות אחד התובעים. בשנת 2008 נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין התובעים לנתבעות, לעניין שיווק מוצרים תחת המותג. ההסכם קבע כי המוניטין יהיה בבעלות משותפת.

לאחר כ- 10 שנים שיתוף הפעולה עלה על שרטון, וכל צד עשה שימוש עצמאי במותג.

למרות הבעלות המשותפת, הנתבעת 1 רשמה סימן מסחר עבור המותג על שמה בלבד, ללא תיאום עם התובעים.

נפסק: לא ניתן לקבל את טענת התובעים להפרת סימן מסחר מוכר היטב ולגניבת עין. שכן, התובעים לא הוכיחו קיומו של מוניטין בסימן המסחר שהוא בבעלותם בלבד, או שמאמצי השיווק שלהם אם שהצמיחו מוניטין בסימן המסחר.

יש להכריע בתביעה בהתאם לדיני החוזים.

ההסכם כולל שני סוגי הוראות: החלק האופרטיבי – לעניין אופן שיתוף הפעולה, שכלל בלעדיות הדדית. כלומר, צד אחד ייצר רק עבור הצד השני, וזה ישווק אך ורק את מוצריו של הצד היצרן; החלק הקנייני – נקבעה בעלות משותפת במותג ובמוניטין הכרוך בו.

העובדות מגלות שהצדדים הפרו את החלק האופרטיבי של ההסכם באופן הדדי. אולם, על אף ששני הצדדים טוענים לביטול ההסכם, לא ניתן לומר שאכן כך. ייתכן שמדובר בהסכמה חדשה שנוצרה בדרך של התנהגות; וייתכן שמדובר בהפרות הדדיות ללא נקיטת צעדים משפטיים על ידי מי מהצדדים.